בדיקת שינויים ספציפיים

'{{פירוש נוסף|נוכחי=מושג ההלכתי נידה|אחר=מסכת בשם זה|ראו=[[מסכת נידה]]}} {{סוגיה | שם = טומאת נידה | תמונה = | כיתוב = | מקרא = {{תנ"ך|ויקרא|טו|יט|כד|קצר=כן}} | משנה = {{ויקיטקסט|משנה נידה|מסכת נידה}} | תלמוד בבלי = | תלמוד ירושלמי = | משנה תורה לרמב"ם = {{ויקיטקסט|רמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב|הלכות מטמאי משכב ומושב}} | שולחן ערוך = | ספרי מניין המצוות = {{ספר המצוות|עשה|צט}}{{ש}}{{ספר החינוך|קפא}} | ספרות הלכתית נוספת = }} ב[[תורה]], '''נידה''' היא תקופה בת שבעה ימים שבמהלכה נחשבת האישה טמאה כתוצאה מיציאת [[דם]] ה[[וסת|ווסת]]. אישה שנטמאה מדם שיצא מה[[רחם]] שלא בזמן הווסת נקראת [[זבה]] ודיניה שונים. ההלכה קובעת דינים רבים לנידה, כשהעיקריים שבהם הם איסור על קרבה ועל קיום [[יחסי אישות]] עם איש, וכן – בדיני המקדש וקודשיו – איסור על כניסה להר הבית ועל אכילה מבשר הקורבנות, ולכוהנת איסור על אכילת [[תרומות ומעשרות|תרומה]] או [[הפרשת חלה|חלה]]. האיסורים חלים עד להיטהרות הנידה מטומאתה על ידי [[טבילת נידה|טבילה]] ב[[מקווה]]. בהלכות [[טומאה וטהרה]], הנידה היא [[אב הטומאה]], ומטמאה אנשים, כלים, מאכלים ומשקאות. כמו כן, היא אחת ממטמאי [[טומאת מדרס|משכב ומושב]]. ==אטימולוגיה== שורש המילה 'נידה' הוא נ.ד.ד, שמשמעותו ריחוק{{הערה|1=לשון נדודה ומרוחקת מבעלה. -{{תנ"ך|ויקרא|יב|ב|מפרש=רשב"ם}}}} זמני{{הערה|1=כלומר ש"מתנודדת" לצד טומאה ובסוף חוזרת לטהרה; כך לפי פירוש ה[[חזקוני]] (לספר ויקרא כ כא) שגם איסור ה[[עריות]] של אשת אח נקרא בתורה בשם "נדה" כי ייתכן שהיא מותרת על ידי [[ייבום]] כמו נדה שאסורה ובעבור הימים מתטהרת}}. ==הנידה והזבה בדיני התורה== {{ערך מורחב|איסור משכב עם נידה}} ב{{תנ"ך|ויקרא|טו}}, כתוב: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאִשָּׁה כִּי-תִהְיֶה זָבָה, דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ בִּבְשָׂרָהּ, שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל-הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.{{ש}} וְכֹל אֲשֶׁר תִּשְׁכַּב עָלָיו בְּנִדָּתָהּ יִטְמָא וְכֹל אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יִטְמָא. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּמִשְׁכָּבָהּ יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְכָל-הַנֹּגֵעַ בְּכָל-כְּלִי אֲשֶׁר-תֵּשֵׁב עָלָיו יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ בַּמַּיִם וְטָמֵא עַד-הָעָרֶב. וְאִם עַל-הַמִּשְׁכָּב הוּא אוֹ עַל-הַכְּלִי אֲשֶׁר-הִוא יֹשֶׁבֶת-עָלָיו בְּנָגְעוֹ-בוֹ יִטְמָא עַד-הָעָרֶב.{{ש}} וְאִם שָׁכֹב יִשְׁכַּב אִישׁ אֹתָהּ וּתְהִי נִדָּתָהּ עָלָיו וְטָמֵא שִׁבְעַת יָמִים וְכָל-הַמִּשְׁכָּב אֲשֶׁר-יִשְׁכַּב עָלָיו יִטְמָא.}} בפרק כ' כתוב האיסור בקיום [[יחסי אישות (הלכה)|יחסי אישות]] עד טהרתה של הנידה. [[איסור משכב עם נידה|המקיים יחסי אישות עם נדה]], בין אם זו אשתו ובין רווק עם [[רווק]]ה{{הערה|מלבד עצם האיסור של משכב רווק עם רווקה, שהוא איסור קל מאיסור נדה}}, עונשם של האיש והאשה הוא [[כרת]]: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ; וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אִשָּׁה דָּוָה וְגִלָּה אֶת עֶרְוָתָהּ אֶת מְקֹרָהּ הֶעֱרָה וְהִוא גִּלְּתָה אֶת מְקוֹר דָּמֶיהָ וְנִכְרְתוּ שְׁנֵיהֶם מִקֶּרֶב עַמָּם|מקור={{תנ"ך|ויקרא|יח|יט}}; ו{{תנ"ך|ויקרא|כ|יח|קצר=כן}}}} {{ערך מורחב|ערכים=[[זבה]], [[שומרת יום כנגד יום]]}} לאחר דיני הנידה, כתוב בתורה דין הזבה: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=וְאִשָּׁה כִּי יָזוּב זוֹב דָּמָהּ יָמִים רַבִּים בְּלֹא עֶת נִדָּתָהּ אוֹ כִי תָזוּב עַל נִדָּתָהּ, כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה טְמֵאָה הִוא... וְאִם טָהֲרָה מִזּוֹבָהּ וְסָפְרָה לָּהּ שִׁבְעַת יָמִים וְאַחַר תִּטְהָר.|מקור={{תנ"ך|ויקרא|טו}}, פסוקים כה–כח}} חז"ל פירשו את דיני הנידה והזבה מן התורה כראיית דם של האישה בתקופות שונות של הווסת החודשית. כאשר האישה רואה את דם הווסת, הרי היא נידה שבעה ימים, ואם הפסיקה לדמם ביום השביעי או לפני כן, מדין התורה יכולה היא לטבול ביום השמיני ולהיטהר. אולם דין שונה מן התורה יש לאישה הרואה דם באחד-עשר הימים שלאחר שבעת ימי הנידות, הנקראים "אחד עשר ימי זיבות". אישה הרואה דם יום, או יומיים רצופים, בתוך ימי הזיבות, הרי היא '''[[זבה קטנה]]''' ודינה נקרא בהלכה "שומרת יום כנגד יום", כלומר היא טמאה ביום (או ביומיים) שראתה דם, וכן עליה לשמור ולבדוק את טהרת גופה לבל יצא ממנה עוד דם, עד סוף היום שלמחרת ראייתה. לאחר יום זה היא יכולה לטבול ולהיטהר. אם ראתה האישה דם שלושה ימים רצופים בתוך אחד-עשר ימי הזיבות, הרי היא '''[[זבה גדולה]]''', וצריכה למנות שבעה ימים נקיים שלא תראה בהם דם, ורק לאחריהם תוכל לטבול ולהיטהר. אישה הרואה דם לאחר אחד-עשר ימי הזיבות (המתחילים, כאמור לעיל, מהיום שלאחר שבעת ימי הנידות), הרי דם זה הוא דם נידות, וחזר דינה להיות כנידה שבעה ימים, שלאחריהם תוכל לטבול ולהיטהר. הדין כי ימי הזיבות הם אחד-עשר יום לאחר ימי הנידות הוא [[הלכה למשה מסיני]] לפי [[רבי אלעזר בן עזריה]], ואילו לפי [[רבי עקיבא]] נלמד מהכתובים{{הערה|{{בבלי|נידה|עב|ב}}.}}. שיטת הרמב"ם בהגדרת ימי הנידות וזיבות שונה, אך היא לא התקבלה להלכה, עיין בהערה{{הערה|שיטת כל הראשונים היא ששבעת ימי הנידות מתחילים במחזור החודשי, ולאחריהם חלים אחד עשר ימי הזיבות (בהם אם האישה תראה דם היא תיטמא כזבה קטנה או גדולה), ולאחר מכן יש "ימי הפסקה", עד שהאישה שתגיע הווסת הבאה שתתחיל שבעת ימי נידות חדשים. לעומת זאת, שיטת הרמב"ם, על פי ההסבר המקובל בדבריו, היא כי ימי הנידות וימי הזיבות הם קבועים בחייה של האישה, בסדר קבוע של שבעת ימי נידות ולאחריהם אחד עשר ימי זיבות, ללא הפסקה. כלומר, מהיום שהאישה נטמאת בראיית דם וסת, הרי היא נידה לשבעה ימים, הימים שלאחר מכן הם אחד-עשר ימי זיבה (בהם אם תראה דם היא תיטמא כזבה), והימים שלאחר מכן הם שבעת ימי נידה (בהם אם תראה דם היא תיטמא כנידה), וחוזר חלילה, כך כל חייה של האישה הם שבעת ימי נידות ולאחריהם אחד-עשר ימי זיבות. לשיטת הרמב"ם, אישה המקבלת את המחזור החודשי יכולה מדאורייתא להיטמא לפעמים כנידה ולפעמים כזבה, והדבר תלוי אם המחזור החל בשבעת ימי הנידות או באחד-עשר ימי הזיבות. ראשונים ואחרונים הקשו מאוד על דעת הרמב"ם, ודעתו לא התקבלה להלכה.}}. <div style="text-align: center;"> <timeline> ImageSize = width:700 height:80 PlotArea = left:15 right:10 bottom:20 height:30 AlignBars = justify Colors = id:Romans5 value:rgb(1,0.9,0.9) Period = from:1 till:28 TimeAxis = orientation:horizontal ScaleMajor = unit:year increment:1 start:1 ScaleMinor = unit:year increment:1 start:1 PlotData= from:16 till:16 shift:(0,20) text: יארקמה קוחב הבזהו הדינה align:center textcolor:black fontsize:S width:25 shift:(0,-4) align:center anchor:middle from: 1 till:28 color:Romans5 # מחזור נורמלי from: 1 till:7 color:red # מחזור1 from: 18 till:28 color:white # נייטרלי from: 13.5 till: 14.5 color:green # ביוץ at:7 mark:(line,white) at:4 text:"הדינ ימי 7" at:11 text:"הבז ימי 11" at:14 text:"[[ביוץ|ץויב]]" at:23 text:"הרהט ימי תפוקת" LineData = layer:front # all lines in front of bars unless stated otherwise from:7 till:28 atpos:25 color:blue width:4 </timeline> <small>בתרשים ניתן לראות את הפרשנות המקובלת בקרב [[הראשונים]] לחוק המקראי, בהנחה שלאישה מחזור קבוע בן 28 ימים:{{ש}} שבעה ימי נידה מתחילים מרגע ראיית דם הווסת. (באדום) {{ש}}לאחר מכן 11 ימי זבה, בהם אם תראה דם תצטרך לנהוג לפי דיני [[זבה קטנה]] או [[זבה גדולה]]. (בוורוד) {{ש}} לאחר מכן פרק זמן בלתי מוגבל עד שתראה שוב דם, פרק בן עשרה ימים אצל אישה בעלת מחזור קבוע בן 28 ימים. (בלבן) {{ש}}הקו הכחול מסמן את הזמן שבו אישה יכולה להיות טהורה ולקיים [[יחסי אישות]] מן התורה בלבד. </small> </div> ==דין נידה מדרבנן== {{הפניה לערך מורחב|חומרא דרבי זירא}} ===תקנת רבי יהודה הנשיא=== כאמור, לפי דיני התורה, אישה הרואה את דם המחזור החודשי נטמאת בטומאת נידה לשבעה ימים, וביום השמיני נטהרת בטבילה. באחד-עשר ימי הזיבות שלאחר מכן, אם תראה האישה דם תיטמא כזבה קטנה או כזבה גדולה. אך מחשש לבלבול בין ימי נידה וימי זיבה שדיניהם שונים, וכן מן הטעם שלא ידעו להבחין בין דם טהור לדם טמא והדבר יביא לבלבול ספירת ימי הטומאה, תיקן [[רבי יהודה הנשיא]] כי אשה שראתה דם יום אחד, בין בימי נידות בין בימי זיבות, תספור לאחריו שישה ימים נקיים ורק לאחריהם תטבול, וכן אישה שראתה דם יומיים רצופים, תספור לאחריהם שישה ימים נקיים ולאחר מכן תטבול. אישה שראתה שלושה ימים (או יותר) דם ברציפות, תספור לאחריהם שבעה ימים נקיים, כדין זבה גדולה, ולאחר מכן תטבול, בין שראתה את הדם בימי נידות או בימי זיבות. ===חומרת בנות ישראל=== חומרה נוספת שנתקנה בימי האמוראים היא 'חומרת בנות ישראל', או [[חומרא דרבי זירא]] (על שם ה[[אמוראים|אמורא]] [[רבי זירא]] שהיא מובאת בשמו בתלמוד). על פי חומרא זו, כל בנות ישראל מחמירות וסופרות [[שבעה נקיים]] כדין זבה גדולה לאחר כל ראייה של דם, אפילו ראיית הדם הייתה פחות משלושה ימים רצופים. הטעם לחומרא זו על גבי 'תקנת רבי' הוא להשוות את דיני כל טומאת האישה לדין אחד אחיד וקבוע{{הערה|[[רי"ף]] ו[[רא"ש]]}}, וכן למנוע בלבול בין זבה קטנה לזבה גדולה{{הערה|[[ר"ן]]}}. חומרא זו מוזכרת בגמרא{{הערה|ברכות לא.}} ובראשונים כדין מוסכם ומוחלט והלכה פסוקה, "שאין לסור ממנו לעולם"{{הערה|{{רמב"ם|איסורי ביאה|יא|ט}}. רמב"ן, הל' נדה פ"א אות יט.}}. ==דם נידה לעומת כתם== {{ערך מורחב|ערכים=[[הרגשת נידה]], [[כתם (נידה)]]}} אחד מהתנאים להיטמאות האישה מן התורה הוא הרגשת האישה בזמן ה[[דימום]]. דין זה נדרש על ידי [[שמואל (אמורא)|שמואל]] במסכת נידה{{הערה|{{בבלי|נידה|נז|ב}}}}: {{ציטוטון|אמר שמואל: בדקה קרקע עולם וישבה עליה ומצאה דם עליה – טהורה, שנאמר ({{תנ"ך|ויקרא|טו|יט}}) "בבשרה" – עד שתרגיש בבשרה}}. כלומר: בפסוק הפותח את הלכות נידה נאמר: {{ציטוטון| וְאִשָּׁה כִּי תִהְיֶה זָבָה דָּם יִהְיֶה זֹבָהּ '''בִּבְשָׂרָהּ''' שִׁבְעַת יָמִים תִּהְיֶה בְנִדָּתָהּ וְכָל הַנֹּגֵעַ בָּהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב}}. מהמילה "בבשרה" למד שמואל כי דווקא אם האישה חשה בהרגשה בבשרה ביציאת הדם, היא טמאה מדאורייתא, אך אם מצאה דם ולא הרגישה ביציאתו, היא אינה טמאה מ[[דאורייתא]] אלא רק מ[[דרבנן]], ודם זה נקרא "כתם". תנאי ההרגשה מצוי גם בדבריו של רבי עקיבא במשנה{{הערה|{{משנה|נידה|ח|ג}}}} האומר כי רק "דם" מטמא מן התורה, אך לא "כתם". דיני 'כתם' קלים יותר מדין 'דם', והם אסורים רק [[מדרבנן]], כדלקמן. ===מהי ההרגשה המטמאה מן התורה=== להלכה הובאו כמה דעות מהי אותה הרגשה עימה נטמאת האישה מן התורה. בספר [[פתחי תשובה]]{{הערה|שו"ע סימן קפג}} הביא שלושה סוגי הרגשות שהובאו בפוסקים: *[[רמב"ם]]: זעזוע בגופה של האישה. *[[תרומת הדשן (ספר)|תרומת הדשן]]: הרגשה של פתיחת המקור ([[צוואר הרחם]]). *[[נודע ביהודה]]: הרגשה של נזילת נוזל פנימית. אולם ה[[חתם סופר]] חלק על הנודע ביהודה בסוג הרגשה זה. בנוסף, ה[[מהר"ם שיק]] פסק כי הרגשות החולשה והחולי שאישה רגילה להרגיש בזמן הווסת, גם הן נחשבות הרגשה המטמאת את האשה מן התורה. וכך גם פוסק ה[[ציץ אליעזר]]{{הערה|שם=וכא|חלק ו' סימן כ"א}}. במהלך שלוש מאות השנים האחרונות מקובל בפסיקה שהנשים כבר אינן מרגישות את יציאת הדם. ככלל, הפוסקים נחלקו לשתי סיעות מרכזיות: יש הסוברים שכיום אצל רוב הנשים אין מצויה ההרגשה שמוזכרת בדברי התלמוד{{הערה|התפארת צבי בס' קצ אות יד, תשורת ש"י סימן תנ"ו}}, יש המסבירים זאת בחולשה שירדה לעולם שמיעטה את יכולת הנשים להרגיש הרגשות דקות כאלו{{הערה|הרב [[מאיר ברנדסדורפר]] בספרו קנה בושם סימן ק"צ ס"ב}}. למרות זאת, מוסכם בקרב סיעה זו שאישה המקבלת את המחזור החודשי טמאה מן התורה, מכיוון שכאשר ישנו [[דימום]] גדול סביר להניח שהאישה אכן הרגישה, אך לא שמה לב לכך. הרב [[יוסף שלום אלישיב]] כתב שייתכן שהתורה לא דרשה הרגשה כדי לקבוע טומאה, אלא שכאשר אישה שדרכה להרגיש ביציאת הדם מגופה אינה מרגישה זאת – הרי זו הוכחה שהדם אינו מגופה אלא ממקור אחר, וכיום שאין הוכחה זאת, האישה טמאה מהתורה גם בלי הרגשה{{הערה|קובץ תשובות סימן פ"ד}}. לעומת זאת יש סוברים שגם בזמן הזה הנשים מרגישות, והאמירה ש'נשים אינן מרגישות' נובעת מבדיקה מדגמית לא אמינה, וכשל בהסברת המושג ההלכתי של ההרגשה לנשים. כך, ה[[ערוך השולחן]] כתב שהנשים מרגישות כשיוצא דם מגופן בדומה להרגשת הגוף לפני שיוצאים ממנו [[מי רגליים]]. גם הרב [[משה פיינשטיין]]{{הערה|חלק ד' סימן י"ז אות י"ב}} וה[[ציץ אליעזר]]{{הערה|שם=וכא}} כתבו שנשים מרגישות לפני יציאת דם נידה מגופן, אלא שמיעוטן אינן בקיאות להבין את טיב ההרגשה, בשל הסברה לקויה. מחקר שבדק את נפוצות ההרגשות השונות בקרב נשים ומצא כי מקצתן מדווחות על הרגשות מסוגים שונים{{הערה|מחקרם של סטרוק ושץ, פורסם ב'המעין' טבת תש"פ, {{קישור כללי|כתובת=http://www.machonso.org/hamaayan/?gilayon=56&id=1672|כותרת=מאמר 'הרגשות הנידה בימינו'.}}}}. ===דיני כתם=== כתם, כאמור, הוא דם שהאישה מצאה ללא הרגשה דלעיל, ודיני הטומאה של הכתם קלים יותר מדין דם נידה, כגון: *כתם מטמא רק אם הוא בגודל של 'גריס', שהוא שטח כעיגול ב[[קוטר]] עשרים [[מילימטר]]. הטעם לדין זה הוא שבדם פחות משיעור 'גריס' ניתן לתלות את הכתם בדם [[כינה]] שנמעכה, שהייתה מצויה בימי חז"ל בבתים ובבגדים, ולא בדימום האישה. ואף שבימינו אין כינים מצויות בבתים ובבגדים, דעת רוב הפוסקים היא שחז"ל גזרו רק על כתם הגדול מגריס, והגזרה לא בטלה{{הערה|שו"ת [[חת"ם סופר]], הובא בפת"ש, קצ, י}}. *כתם אינו מטמא אם הוא נמצא על דבר שאינו מקבל טומאה, כגון קרקע. * כתם אינו מטמא אם הוא נמצא על בגד צבעוני{{הערה|מרבית הפוסקים על פי הגמרא, {{בבלי|נידה|סא|ב}}. אמנם ה[[רמב"ן]] בהלכות נידה, ד, ו (חידושי הרמב"ן השלם, ירושלים: מכון מערבא, תשנ"ה, עמ' ו) פסק שכתם מטמא גם על בגד צבעוני.}}. ===צבע הדם המטמא=== מן התורה, רק דם בגוון של חמישה צבעים מסוימים מטמא את האישה כנידה: {{ציטוט|חמשה דמים טמאים באשה: האדום, והשחור, וכקרן כרכום, וכמימי אדמה, וכמזוג.|מקור={{משנה|נידה|ב|ו}}}} אולם, כבר מימות התלמוד בטלה הבקיאות בגווני צבעים אלה בקרב חז"ל, והיו מן החכמים שהיו נמנעים מלפסוק במראות דמים{{הערה|רבי יוחנן, ורבי זירא, ועולא, מסכת נידה כ:}}. ולכן, להלכה, כל מראה דם שיש בו מראה אדמומיות או מראה שחור הוא טמא{{הערה|שו"ע, קפח, א}}. צבעים בהם יש ספק אם הם בגוון אסור או מותר, יש להראות למורה הוראה אשר פוסק את דינם. ==איסורים והרחקות בימי הנידות== {{הפניה לערך מורחב|הרחקות הנידה}} חז"ל (ב[[ספרא]]{{הערה|ויקרא, פרק יג סימן ב. כך גם ב[[אבות דרבי נתן]] פרק ב, ובמדרש רבה שמות טז, ב}}) למדו מן הפסוק: {{ציטוטון|וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ לֹא תִקְרַב לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ}}{{הערה|{{תנך|ויקרא|יח|יט}}}} כי בימי הנידות אסורים האיש והאישה לא רק בקיום [[יחסי אישות]], אלא גם כל קרבה בין איש לאשתו אסרה תורה בימים אלה, עד שתטהר האישה. בין האיסורים ניתן למנות: #איסור מגע בין האיש לאישה, ואפילו מגע שאינו של אהבה וחיבה. וכן איסור הושטת חפצים מיד ליד, מחשש לנגיעה. #איסור לדבר דברי צחוק וקלות ראש. # איסור לישון במיטה אחת, אפילו ללא מגע. #איסור לאכול מתוך צלחת אחת או כוס אחת. #איסור למזוג לבן הזוג כוס יין. == חופת נידה == {{ערך מורחב|חופת נידה}} חופת נידה היא מצב בו ה[[כלה (חתונה)|כלה]] נכנסת לחופה כשהיא נידה. ישנה מחלוקת [[הראשונים|ראשונים]] האם במצב זה החופה מהווה את נישואי החתן והכלה ה[[אירוסים|מאורסים]], או לא. למעשה נהוג להימנע ממצב זה, אך אם אירע מקרה כזה, לא מבטלים את החתונה אלא עורכים אותה באופן המותאם למצב מצד ענידת ה[[טבעת נישואין|טבעת]], [[חדר ייחוד|חדר הייחוד]] ו[[בעילת מצווה|ליל הכלולות]]. ==הנידה כאב הטומאה== {{ערך מורחב|טומאה וטהרה}} הנידה היא [[אב הטומאה]], ומטמאת אדם, כלים, מזון ומשקה במגעה. טומאת הנידה חמורה יותר מאבות טומאה אחרים במספר פרטים: * '''היטמאות הסביבה:''' כמו בטומאת ה[[זב (טמא)|זב]], "משכב ומושב" הנידה נעשים "אב הטומאה" בעצמם, וכן הנידה מטמאת ב"היסט" גם בלא נגיעה ישירה. * '''נוזלי הגוף:''' נוזלי הגוף של נידה הנקראים "מעיינות הנידה" נחשבים אף הם ל"אב הטומאה" כ"מעיינות הזב". הנוזלים הטמאים בנידה הם הרוק, השתן ודם הווסת. * * '''[[טומאות היוצאות מגוף האדם]]:''' טומאת הנידה היא אחת מהטומאות שבהן החמירה התורה ואסרה כניסה ל[[הר הבית]] כולו{{הערה|1=משנה מסכת כלים פרק א משנה ח. תלמוד בבלי מסכת פסחים דף סז עמוד א.}}. טומאות אלו לא מותרות אפילו כאשר [[טומאה הותרה בציבור]]. === בועל נידה === גבר המקיים יחסי אישות עם נידה (דבר שאסור מהתורה) נטמא והופך גם הוא ל"אב הטומאה" למשך שבעה ימים{{הערה|1=ויקרא טו, כד}}, ונקרא "בועל נידה". טומאתו קלה יותר מזו של הנידה עצמה: המצעים שעליהם הוא יושב אינם "אב הטומאה" אלא "ראשון לטומאה" בלבד{{הערה|1=משנה [[מסכת כלים]] פרק א משנה ג ומסכת זבים פרק ה משנה יא}}. באשר לשאר החומרות המיוחדות בנידה, קיימים חילוקי דעות בין הפרשנים בשאלה האם הם נאמרו גם על בועל נידה{{הערה|ראו במאמר בבטאון 'מעלין בקודש' יב}}. ==תהליך טהרת הנידה== [[קובץ:Square of white cloth for purity testing.jpg|220px|ממוזער|"עד בדיקה", בד לבן המשמש לבדיקה פנימית בהפסק טהרה ולימים של שבעה נקיים.]] ===הפסק טהרה ושבעה נקיים=== {{ערך מורחב|ערכים=[[הפסק טהרה]], [[שבעה נקיים]]}} כאמור, לאחר 'חומרת בנות ישראל', נטמאת האישה לאחר כל ראיית דם כ[[זבה גדולה]], וצריכה לספור שבעה ימים נקיים. כדי להתחיל את ספירת ה'שבעה נקיים', על האישה לבצע בדיקת 'הפסק טהרה', כלומר לוודא שפסק הדימום על ידי בדיקה פנימית ב'עד בדוק' (=בד לבן נקי). זמן הבדיקה הוא לפני ובסמוך ל[[שקיעת החמה]], אולם לא לאחריה. בדיקת 'הפסק טהרה' היא הבדיקה החשובה ביותר, בה האישה יוצאת מ"חזקת טומאה" ל"חזקת טהרה", ועל ידה ניתן להתחיל למחרת בספירת ה'שבעה נקיים'. לכתחילה על האישה להניח "מוך דחוק" בזמן [[בין השמשות (יהדות)|בין השמשות]], משקיעת החמה ועד [[צאת הכוכבים]], כדי לוודא שהדימום פסק לחלוטין. בדיקת 'מוך דחוק' היא חומרא, ולכן בדיעבד אם היא לא נעשתה – האישה יכולה להתחיל לספור שבעה נקיים. היום בו נעשית בדיקת ההפסק טהרה אינו עולה למניין השבעה נקיים, ולאחריו צריכה האישה לספור שבעה ימים שלמים נקיים כדי לטבול. אם בדיקת ה'הפסק טהרה' טהורה ואין בה גוון אדמומי, על האישה לספור שבעה ימים נקיים, בהם היא לא תראה דם כלל. בשבעת ימים אלו על האישה ללבוש בגדים תחתוניים לבנים כדי לוודא שאין היא מדממת, וכן לבדוק פעמיים ביום בבדיקה פנימית שאכן פסק הדימום. במקרים בהם יש סיבות להמעיט במספר הבדיקות בשבעה נקיים (כגון במקרה בו יש פצע, וכדומה), הדבר מצריך אישורו של [[פוסק|פוסק-הלכה]]. ===גזירת שיהוי קודם עשיית הפסק טהרה=== נחלקו ה[[ראשונים]], על פי התלמוד, בדינה של [[פולטת שכבת זרע|אישה שפלטה שכבת זרע]] בשלשת הימים הראשונים (= 72 שעות) שאחרי קיום יחסי אישות, האם יום הפליטה עולה למניין שבעה נקיים או לא. ה[[אברהם בן דוד מפושקירה|ראב"ד]] פסק כי אינה סותרת ספירתה, ואילו [[סמ"ג]] ו[[רא"ש]] פסקו כי הפולטת שכבת-זרע סותרת את השבעה נקיים, וכן נפסק להלכה. לדוגמה, אשה שקיימה יחסי אישות במוצאי שבת, ונטמאה בראיית דם בבוקרו של יום ראשון, אפילו אם הפסיקה לדמם ביום שלישי, יכולה לפסוק בטהרה רק בסוף יום רביעי לפני השקיעה, ויום חמישי יהיה היום הראשון לימי ספירת ה'שבעה נקיים'. כך פסק ה[[שולחן ערוך]]. ה[[רמ"א]] החמיר כי אין לעשות הפסק טהרה ארבעה ימים (=96 שעות) לאחר קיום יחסי אישות (ובדוגמה דלעיל, תוכל האישה לפסוק בטהרה רק בסוף יום חמישי, ולהתחיל שבעה נקיים ביום שישי). בנוסף, החמיר הרמ"א שגם אישה שלא קיימה יחסי אישות תמתין ימים אלה, ולא תוכל לעשות הפסק טהרה.{{ש}}נוסף על כל זאת, לדעת השו"ע, גם אישה שקיימה יחסי אישות יכולה לשטוף ולנקות היטב את עצמה מבפנים, וכך לעשות 'הפסק טהרה' בלא המתנת שלושה ימים, ואילו לדעת הרמ"א אסור לעשות כן, וכל אישה ממתינה חמישה ימים, ויכולה לעשות הפסק טהרה בסוף יום החמישי לפני שקיעה, ולהתחיל לספור שבעה נקיים ביום השישי. קהילות ה[[אשכנזים]] וכן חלק מקהילות הספרדים ועדות המזרח{{הערה|[[בן איש חי]] ([[פרשת צו]] אות ז) [[בן ציון אבא שאול|אור לציון]] (ח"א, יו"ד סימן ו)}}, נוהגים כרמ"א. חלק מקהילות תימן{{הערה|שערי טהרה למהרי"צ, סימן א ס"ד}} וחלק מקהילות הספרדים{{הערה|טהרת הבית, סי' יג}} נוהגים כשולחן ערוך. === עקרות הלכתית === {{ערך מורחב|עקרות הלכתית}} המציאות העולה מהלכות הנידה, ובמיוחד לפי פסיקת הרמ"א, היא שהאישה טמאה חמישה ימים מיום תחילת הדימום עד יום הפסק הטהרה, ולאחריו סופרת עוד שבעה ימים נקיים, כלומר טמאה למשך שנים-עשר יום. אצל נשים בעלות מחזור קצר, הדבר עלול לעיתים להוביל לבעיות פוריות ול[[עקרות הלכתית]]. למציאות זו ישנם פתרונות רפואיים ואף פתרונות הלכתיים, כגון אפשרות לפוסק-ההלכה להקל בדינים מסוימים שעיקרם בחומרא. [[מכון פועה]] התפרסם כמסייע לזוגות בבעיה זו מבחינה הלכתית ורפואית כאחת. == טבילה == [[קובץ:Mikveh22.jpg|שמאל|ממוזער|250px|מקווה מודרני בקיבוץ [[טירת צבי]]]] {{ערך מורחב|טבילת נידה}} לאחר שספרה האישה שבעה נקיים, היא יכולה להיטהר על ידי טבילה ב[[מקווה]]. הטבילה נעשית בלילה, במוצאי היום השביעי של השבעה נקיים. על הטבילה להתקיים במקווה כשר, וללא [[חציצה]] בין הגוף למים. מדאורייתא יכולה האישה לטבול בבוקרו של היום השביעי, ואם לא תיטמא עד הערב עלו לה השבעה נקיים לטהרה. אולם חכמים גזרו שאין לעשות כן, והתירו את הטבילה רק במוצאי היום השביעי. עוד גזרו חכמים ואסרו טבילה מבעוד יום אף ביום השמיני והתשיעי, משום "סרך ביתה", כלומר מחשש שמא בת הטובלת, או נשים אחרות, תחשובנה שמותר לטבול ביום השביעי. לכן להלכה מותרת הטבילה רק בלילה. ====הכנות לטבילה==== {{ערך מורחב|ערך=[[חפיפה (הלכה)|חפיפה לפני טבילה]]}} מדאורייתא, האישה סמוך לטבילתה צריכה לעיין בכל גופה ולוודא שאין עליו דבר חוצץ. [[עזרא הסופר]]{{הערה|תלמוד בבלי ברכות כ"ב; בבא קמא פ"ב}} תיקן באחת מ[[עזרא הסופר#פעולותיו#תקנות עזרא|עשר תקנותיו]], כי על האישה הטובלת לחפוף את שערה במים חמים ולסורקו לפני הטבילה, כדי לוודא שאין חציצה בשיער. האמורא [[רבא]] הוסיף לתקן{{הערה|בבלי, נידה, סו:}} כי האישה תדיח במים את 'בית קמטיה' במים, כלומר כל המקומות הנסתרים, כגון בית השחי, מקום הערווה, ונקבי האוזניים. המנהג כיום לרחוץ ולשרות את כל הגוף במים לפני הטבילה. ראשונים נחלקו בשאלה האם על האישה לבצע הכנות אלו בשעות היום, לפני הטבילה בלילה (מחשש שבשעת לילה לא תדקדק האשה לבצע את ההכנות במתינות), או בשעות הלילה דווקא, כדי לסמוך הכנות אלו לטבילה ככל שניתן. הלכה למעשה, השולחן ערוך פסק כי על האשה לחפוף את ראשה בסמוך לטבילה. מיהו, מכל מקום, המנהג הכשר הוא להתחיל את החפיפה מבעוד יום ולגמרה בסמוך לטבילה ובמקרה שסימה לחפוף לפני כן, להביא מסרק עמה למקוה{{הערה|1=תוספות, מסכת נדה, דף סח, עמוד א'.}}. עם זאת, המנהג בימינו הוא לבצע את כלל ההכנות בשעת לילה{{הערה|1=שולחן ערוך יורה דעה סימן קצט, סעיף ג.}}, תוך הקפדה על שהייה מספקת בשלב ההכנות כדי לוודא הסרה של כל חציצה אפשרית{{הערה|1=שפתי כהן, יורה דעה סימן קצט, סעיף קטן ו'.}}. במקוואות בני ימינו ישנה מלתחה מאובזרת עם אמבטיה, בה יכולה האישה לעשות את כל ההכנות לטבילתה. כחלק מתפקידה, ה[[בלנית (יהדות)|בלנית]] במקווה זמינה לסייע לנשים החפצות בכך בתהליך ההכנה לטבילה. ==פרישה סמוך לווסת== {{ערך מורחב|פרישה סמוך לווסת}} וסת הוא הזמן בו עלולה האישה לראות דם ולהיטמא. זמן הווסת הוא 'עונה', שהיא 12 שעות, כלומר כל היום או כל הלילה. ההלכה מבחינה בין '''[[וסת קבוע]]''' ל'''ו[[וסת שאינו קבוע]]'''. *אשה בעלת '''וסת קבוע''': אישה הרואה את הווסת בקביעות באותו זמן, כגון כל 28 יום, או כל [[ראש חודש]]. קביעת הווסת היא על ידי שלוש פעמים, כלומר אישה שראתה כל 28 יום שלוש פעמים ברציפות, הרי היא בעלת וסת קבוע. מקרה זה נדיר בימינו. *אשה בעלת '''וסת שאינו קבוע''': אישה שהווסת החודשית שלה אינה קבועה בהפרש קבוע או ביום קבוע, אלא משתנה כל חודש. רב הנשים בימינו הן בעלות וסת שאינו קבוע. בתלמוד למדו שיש לפרוש מהאישה לקראת זמן וסתה, וכך מובא [[תלמוד בבלי|בתלמוד הבבלי]]: {{ציטוט|מרכאות=כן|תוכן=תניא: "והזרתם את בני ישראל מטומאתם" <small>(ויקרא ט"ו, ל"א)</small>{{ש}} מכאן אמר [[רבי ירמיה]]: אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהן סמוך לוסתן. וכמה? אמר [[רבה בר נחמני|רבה]]: עונה|מקור=[[מסכת נידה]] דף ס"ג עמוד ב'}} הגמרא מגדירה כי זמנו של איסור זה הוא במשך '''"עונה"''' אחת{{הערה|1=פירוט בהמשך 'משך זמן הפרישה קודם לווסת'}}. טעם החיוב על פרישה סמוך לווסת הוא מפני שזמן זה הוא זמן בו צפוי והאישה תראה [[דם]], שיגרום לה להפוך להיות נידה. על כן, מחשש שמא תראה האישה דם לפני או תוך כדי קיום יחסי האישות, חייבו חכמים את בני הזוג לפרוש האחד מן השני מעט קודם לזמן בו היא צפויה לראות דם וסת, וזאת על מנת להרחיק את האדם מן העבירה. כמו כן, חייבו חכמים את האישה לעשות בדיקה פנימית בעונת הווסת, לוודא שהיא אכן לא נטמאה. לאישה שיש לה וסת, זמן הפרישה והבדיקה הוא זמן הווסת הקבוע שלה. לאישה שאין לה וסת, זמן הפרישה והבדיקה הם: *'''[[עונה בינונית]]''': 30 יום לאחר יום התחלת המחזור הקודם. *'''[[עונת החודש]]''': יום החודש העברי בו האישה ראתה וסתה בחודש הקודם. *'''[[עונת ההפלגה]]''': על האישה לחשב את הפרש הימים בין שתי הווסתות הקודמות שלה. את אותו ההפרש עליה לספור מיום הווסת האחרון שלה, ואותה העונה היא 'עונת ההפלגה'. ==טעמי המצווה== התנא [[רבי מאיר]] מבאר שטעם הריחוק בימי הנידות הוא לעצירת השגרה, ויצירת אהבה מחודשת ורעננה בין איש לאשתו: {{ציטוטון|היה רבי מאיר אומר: מפני מה אמרה תורה נדה לשבעה – מפני שרגיל בה וקץ בה. אמרה תורה: תהא טמאה שבעה ימים, כדי שתהא חביבה על בעלה כשעת כניסתה לחופה{{הערה|נידה לא ע"ב}}}}. [[ספר החינוך]]{{הערה|מצווה קסו}}, כדרכו במצוות רבות, מבאר את טעם המצווה כהרחקה מן החולי והיזק אשר חלים על הנידה בימי וסתה. ה[[קבלה|מקובלים]] רואים בהרחקה בימי הנידות תשקיף של היפרדות הקליפה מן 'סטרא דקדושה' בעולמות הרוחניים{{הערה|לדוג' [[בן איש חי]] שנה שנייה פרשת שמיני}}. הרב [[חיים נבון]] מוצא בדברי [[הרב סולובייצ'יק]] כי בשמירת הלכות הנידה בני הזוג מקריבים קרבן אישי ומאמץ כביר, וכי דווקא עוצמת הקושי מעניקה לו אופי ומשמעות, כקורבן המבטא כפיפות עילאית לקבלת עול מלכות שמים{{הערה|הרב [[חיים נבון]], [http://www.daat.ac.il/daat/mishpach/tahara.html הסברת הלכות טהרת המשפחה - שלוש גישות], באתר [[דעת (אתר אינטרנט)|דעת]].}}. ==היחס לנידה== [[קובץ:בקתת נידה בכפר אמבובר 1976.jpg|190px|ממוזער|[[בקתת נידה]] בכפר היהודי [[אמבובר]] שבצפון אתיופיה.]] לבד מן ההלכות הנוגעות לנידה, מקורות קדומים מצביעים על יחס יוצא דופן לנידה, שרובו לא נפסק להלכה. המשנה מתארת כי הנידות היו יושבות ב"בית הטומאות"{{הערה|{{משנה|נידה|ז|ד}}.}} והנידה נקראת 'גלמודה'{{הערה|ר"ה, כ"ו.}}. בין יהודי אתיופיה נהג מנהג זה עד ימינו, ומקום מיוחד לנידות נקרא מרג'ם גוד'ו – בית הטמאות. ב[[ספרא]]{{הערה|מצורע, ט, יב}} מתואר כי זקנים ראשונים היו אומרים, שכל המנוולת עצמה בימי נידתה רוח חכמים נוחה הימנה, וכל המקשטת עצמה בימי נידתה אין רוח חכמים נוחה הימנה, עד שבא [[רבי עקיבא]] והתיר לנידה להתקשט, כדי שלא תתגנה על בעלה ויגרשנה{{הערה|{{בבלי|שבת|סד|ב}}.}}. טקסט קדום וחריג בשם "[[ברייתא דמסכת נדה]]" מכיל הרחקות רבות מסוג זה: "אסור לשאול בשלומה של נידה... אפילו הדיבור היוצא מפיה הוא טמא... אסור לאדם להלך אחר הנידה ולדרוס את עפרה... ואסור ליהנות ממעשה ידיה". ה[[רמב"ן]] בפירושו לתורה ציטט את הברייתא, אותה ייחס לתקופת התנאים, והסיק מכאן ש"היו הנידות בימי הקדמונים מרוחקות מאד... לא יתקרבו אל אדם ולא ידברו בו... והיו יושבות בדד באהל לא יכנס בו אדם"{{הערה|{{תנ"ך|בראשית|לא|לה|מפרש=רמב"ן}}}}. אך החוקרים נוטים לייחס את ברייתא זו למקור חיצוני ולא למסורת המקובלת{{הערה|{{היברובוקס|אביגדור אפטוביצר|מחקרים בספרות הגאונים|38906|עמוד דיגיטלי=165|עמ=166|כותרת=עניין עשירי: ספר חשוד מתקופת הגאונים}}}}. הרמב"ן עצמו, בהלכות נידה שכתב, אינו מביא דינים אלו. ב[[ספר חסידים]] אסר להסתכל על האישה בעת שהדמים מצויים בה{{הערה| ס' חסידים (מהד' מרגליות) סי' תתשכו}}. הרמב"ם ב[[מורה נבוכים]]<ref>{{ויקיטקסט|מורה_נבוכים_(אבן_תיבון)/חלק_ג/פרק_מז|מורה נבוכים, חלק ג, פרק מז}}</ref> מביא מספר מנהגים המופיעים ב[[ברייתא דמסכת נדה]] כמנהג שנוהגים אנשי כת ה[[צאבה]], כגון: "הנידה תהיה לבדה בבית, ונשרפים המקומות שמהלכת עליהם, ומי שדיבר עמה נטמא, ואפילו נשבה הרוח ועברה על הנידה ועל הטהור – נטמא". הרמב"ם דוחה מנהגים אלו. בקרב פוסקי ההלכה אין מוצאים פסיקה של חומרות מסוג זה. ה[[חתם סופר]] מעיד כי חומרות אלה לא נזכרות בספרי ההלכה, ואינן נהוגות בקרב שומרי ההלכה כלל{{הערה|שו"ת חת"ס חאו"ח סי' כג}}. ה[[רמ"א]] כתב: {{ציטוטון|יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר, וי"א שמותרת בכל, וכן עיקר, אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר. ואפילו במקום שנהגו להחמיר, בימים נוראים וכה"ג, שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת, מותרין לילך לבהכ"נ כשאר נשים, כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ}}. כיום חומרות אלה אינן נהוגות. ==נידה ביהדות הקונסרבטיבית== [[פוסק הלכה|פוסקי הלכה]] [[קונסרבטיבים]] מורים להקפיד על האיסור לקיים יחסי אישות כאשר האישה נידה, אם כי ישנם חילוקי דעות בנוגע לשמירה על הרחקות נוספות כגון האיסור המוחלט על כל נגיעה בין בני-זוג כאשר האישה נידה. מספר רבנים קונסרבטיבים פסקו שאין חובה לשמור בימינו על [[שבעה נקיים]], ונשים יכולות לטבול ולקיים יחסי אישות כעבור שבעה ימים מתחילת הווסת, על פי דין תורה. ==ראו גם== * [[איסור משכב עם נדה]] * [[טהרת המשפחה]] * [[וסת]] * [[רואה מחמת תשמיש]] * [[עקרות הלכתית]] * [[בקתת נידה]] ==לקריאה נוספת== * הלכות נידה: '''[[שולחן ערוך]]''', {{שולחן ערוך|יורה דעה|קפג|ללא=שם}}–ר. * הרב [[מרדכי אליהו]], '''דרכי טהרה'''.{{הבהרה|נחוצות השלמות ביבליוגרפיות}} * הרב [[עובדיה יוסף]], '''טהרת הבית'''. * הרב [[אלישיב קנוהל]], '''איש ואשה''', הלכות נידה והדרכה הלכתית לחתנים וכלות. * הרב [[זכריה בן שלמה]], '''אורות הטהרה'''. * הרב [[שלמה לוי (רב)|שלמה לוי]], '''שערי אורה''', הלכות נידה. * [[אנציקלופדיה תלמודית]], כרך יא, ערך וסת, עמ' תקב ואילך; כרך ז, ערך "דם נדה", עמ' תקז ואילך. * [[אנציקלופדיה הלכתית רפואית]], הרב פרופ' [[אברהם שטיינברג]], ערך "נידה". ==קישורים חיצוניים== * [https://web.archive.org/web/20080527233736/http://www.medethics.org.il/articles/tora/subject85.asp נידה וזבה] באתר [[המכון לחקר הרפואה ע"פ התורה]] * אסופת מאמרים בנושא [http://asif.co.il/?page_id=5598 נידה], באתר [[ספריית אסיף]] *הרב [[אליעזר מלמד]], [https://ph.yhb.org.il/18-01-01/ נידה וזבה], באתר [[פניני הלכה]] * [https://web.archive.org/web/20131007040412/http://mikve.net/content.asp?pageid=513 ההלכה והלכות נידה - מצוי ורצוי], מאת דניאל רוזנק, באתר מקוה.נט * [http://tehora.co.il "להחזיר טהרה ליושנה"] - הגזירות המאריכות את תקופת הנידה כגורם ל[[עקרות הלכתית]] * [https://web.archive.org/web/20110109085828/http://www.shomronim.co.il/17/ מנהג הנידה], באתר של הקהילה השומרונית בישראל * [https://www.yeshiva.org.il/general/pdfView.aspx?src=/message/tahara5773_74.pdf לוח טהרה] למעקב אחר ימי הנידה, באתר "[[ישיבה (אתר אינטרנט)|ישיבה]]" * [http://www.tora.us.fm/tryg/mamr/thra7.html ההבדל בין נידה לזבה באתר למקוריות במצוות] * {{אתר ישיבה1||בית ההוראה לטהרת המשפחה|1435||article}} * [http://mikve.net/ מקווה.נט], אתר המרכז את כל המידע על מקוואות ברחבי העולם, יחד עם הלכות הטהרה ומידע לטובלת * {{הארץ|יאיר אטינגר|השתגעתם? הרסתם לי את החיים בגלל גזירה דרבנן? היש אלוהים בלבכם???!!!!!!|1.1558549|7 בדצמבר 2006}} * {{ynet|רוחמה וייס|משטר גברי על גוף האישה|4506784|4 באפריל 2014}} * {{סרטונים}} {{ynet|יעל איכנולד|יום בחייו של זוג שומר נידה. בואו לראות|3470867|13 בנובמבר 2007}} - על סרטון אנימציה של דפנה סודרי. [https://www.youtube.com/watch?v=yTVnRyshrAA&t=9s לצפייה בסרטון] ב-YouTube. == הערות שוליים == {{הערות שוליים}} {{חיי אישות ביהדות}} {{טומאה וטהרה}} {{נידה}} {{הבהרה הלכתית}} [[קטגוריה:הלכות נידה]] [[קטגוריה:תרי"ג מצוות]] [[קטגוריה:נשים ביהדות]] [[קטגוריה:מצוות הנוהגות בזמן הזה]] [[קטגוריה:פרשת מצורע]] [[קטגוריה:פרשת אחרי מות]] [[קטגוריה:נשים ומיניות]]'