קשת רכוב
קשת רכוב או פרש קשת הוא פרש, אשר נשקו העיקרי הוא החץ והקשת. אלה הם פרשים קלים ניידים במיוחד שתוקפים בטקטיקה של "פגע וברח". בדרך כלל היו מתקרבים במהירות גבוהה לגוף הצבא היריב, משחררים מטחי חצים ומסתלקים במהירות גבוהה לפני שהאויב היה מסוגל להגיב. במקרה של התנגשות חזיתית עם כוחות אחרים היו בדרך כלל בנחיתות כי בדרך כלל לא עטו שריון גוף.
הקשתים הרכובים והערבה האירואסייתית[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערבות הגדולות של מרכז מערב אסיה וחלקים גדולים ממזרח אירופה, השייכים כולם לאזור האקולוגי של הערבה האירואסייתית, סיפקו שפע כרי מרעה לסוסים ולמקנה. מאחר שהיו פחות טובים לחקלאות מתורבתת מאשר אזור הסהר הפורה ועמקי הנהרות של סין, סיפקו ערבות אירואסיה מקום מחיה לעמי נוודים שהתבססו על גידול מקנה ועל פשיטות ביזה על יישובים חקלאיים כדי לקיים את עצמם. עמי נוודים אלה הסתמכו על חיל הפרשים היעיל שלהם במהלך פשיטותיהם, שהיו מהירות וקטלניות. בשבילם המלחמה לא הייתה רק תכלית אסטרטגית אלא גם אורח חיים.
מתוך עמי נוודים אלה, המונגולים היו הפרשים הרכובים המוצלחים ביותר ובעזרתם בנה ג'ינג'יס חאן את האימפריה שלו, קשתים רכובים טובים אחרים הם הממלוכים. היו פרשים רכובים טובים גם אצל השבטים הסקיתים, הסארמאטים, ההונים, המדיארים והטורקמנים ועמים אחרים.
תכונות[עריכת קוד מקור | עריכה]
הקשתים הרכובים היו זקוקים לכישורי רכיבה מעוכדי רצו לירות בזמן תנועה. בעבר הפרשים-קשתים פעלו בציד, הגנה על עדריהם וללחימה. כך הפך כל אדם כשיר, בעת הצורך ללוחם נייד. ציד התאו של ערבות צפון אמריקה עשוי אחת להיות הדוגמאות המתועדות ביות ר לצידבעזרת הפרשים קשתים.[1]
בקרב, פרשים רכובים היו בדרך כלל חיילים חמושים קלות המסוגלים לנוע במהירות כדי להימנע מקרב צמוד, ולהנחית מכה מהירה בצדו או חלקו האחורי של האויב. קפטן רוברט ג'י קרטר תיאר את חווית ההתמודדות מול כוחותיו של קוואנה פרקר כך: "קו לא סדיר של לוחמים מסתחררים, כולם נעים במהירות במעגלי יד ימין ושמאל... תוך כדי התקדמות, ימינה או שמאלה, ומתרכזים במהירות. במרכז... ונסיגתם לאחור באותה צורה... הכל היה תמוה ביותר עבור... הוותיקים שלנו שמעולם לא היו עדים לתמרונים טקטיים כאלה, או לקו גמיש כל כך של מתכתשים"[2]
יוסף בן מתתיהו מספר בקדמוניות היהודים על יהודי מבבל שהיתה אז חלק מהאימפריה הפרתית, בשם זמריס (זמרי), שהורדוס הראשון יישב עם משפחתו ועם חיל של 500 פרשים רכובים בגולן ובבשן כדי שיגנו על האיזור ועל עולי הרגל מבבל מפני שודדים ונתן להם קרקעות ופטור ממסים. צאצאיו של זמריס שמרו אמונים לבית הורדוס ונכדו של זמריס, פיליפוס בן יקימוס היה מפקד צבאו של אגריפס השני בזמן המרד הגדול.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ אינדיאנים קומאנצ'י רודפים אחרי באפלו עם רומחים וקשתות. ג'ורג' קטלין 1846-1848. נוף מערבי [1] בארכיון 2002-10-02 ב-Wayback Machine
- ^ קרטר, קפטן RG על הגבול עם מקנזי, או ניצחון מערב טקסס מהקומנצ'ס. עמ' 289-290. New York, Antiquarian Press, 1961 (פורסם לראשונה ב-1935). כפי שצוטט בלוס קומנצ'ס. אנשי הסוסים, 1751-1845. סטנלי נויס. הוצאת אוניברסיטת ניו מקסיקו, אלבקרקי. 1993 ISBN 0-82631459-7 p. 221-222.
