בואינג סטארליינר

בואינג סטארליינר
Boeing Starliner
	חללית סטארליינר לא מאוישת מתקרבת אל תחנת החלל הבינלאומית לקראת עגינה בתחנה במהלך טיסת ניסוי במאי 2022
מידע כללי
ייעוד	נשיאת אסטרונאוטים ומטען אל תחנת החלל הבינלאומית
יצרן	בואינג
ארץ ייצור	ארצות הברית
צוות	עד 7 אסטרונאוטים
היסטוריית פעילות
סטטוס	תחת פיתוח ובדיקות
מפעיל	בואינג
משגר	אטלס 5
יחידות שיוצרו	3
טיסה ראשונה	20 בדצמבר 2019, 11:36:43 UTC (לא מאוישת)
ביצועים
טווח פעולה	מסלול לווייני נמוך
עמידות	60 שעות (טיסת מסלול חופשית) ; 210 ימים בעת עגינה בתחנת החלל הבינלאומית
כושר נשיאה	אל תחנת החלל הבינלאומית: 4 אנשי צוות ו-100 ק"ג של מטען
מספר מושבים	7
מסה	13,000 ק"ג
נפח מדוחס	11 מטרים מעוקבים
אורך	5.03 מטר
קוטר	4.56 מטר

הבואינג סטארליינר, מוכר גם בשם CST-100 סטארליינר (באנגלית: CST-100 Starliner‏, ראשי תיבות של Crew Space Transportation) היא חללית מאוישת הניתנת לשימוש חוזר באופן חלקי, אשר נמצאת בפיתוח על ידי חברת בואינג, ומיועדת לשאת אסטרונאוטים אל תחנת החלל הבינלאומית במסגרת התוכנית המאוישת המסחרית של נאס"א.

הסטארליינר משוגרת על גבי משגר האטלס 5 מנמל החלל קייפ קנוורל ומיועדת לשאת צוות של עד שבעה אסטרונאוטים. בשנת 2014, אחרי מספר שנים של מכרז פיתוח חלליות מאוישות על ידי מספר חברות שונות, בחרה נאס"א בסטארליינר עבור התוכנית המאוישת המסחרית, לצד הדרגון 2 של חברת SpaceX. נאס"א השקיעה מעל ל-4.2 מיליארד דולר בהליך פיתוחה של החללית.

הטיסה המאוישת הראשונה של החללית תוכננה במקור לשנת 2017, אך עקב עיכובים רבים בהליך הפיתוח תאריך היעד שונה מספר פעמים ומתוכנן ל-25 במאי 2024 במשימת Boe-CFT.

מאפייני החללית[עריכת קוד מקור | עריכה]

החללית מורכבת מתא פיקוד (קפסולת חלל) ותא שירות. בתא הפיקוד שוהים האסטרונאוטים וחלק זה בחללית ניתן לשימוש חוזר. מתחת לתא הפיקוד נמצא תא השירות אשר מספק לחללית מערכות הנעה ואנרגיה.

החללית מיועדת למשימות במסלול הלווייני הנמוך ובעיקר לתחנת החלל הבינלאומית. קוטרה של החללית (תא הפיקוד) הוא 4.56 מטר, והיא מעט גדולה יותר מתא הפיקוד של החללית אפולו והדרגון 2 של חברת SpaceX, וקטנה יותר מהחללית אוריון שמיועדת לתוכנית ארטמיס.

הסטארליינר ניתנת לשימוש חוזר של עד כ-10 טיסות למסלול ויכולה לשאת צוות של עד 7 נוסעים אם כי במשימות של נאס"א אל תחנת החלל הבינלאומית היא מיועדת לשאת ארבעה אנשי צוות. תא השירות מצויד גם בארבעה מנועי RS-88 (אנ') המיועדים למילוט חירום במקרה של תקלה תוך כדי השיגור.

היסטוריית הפיתוח והבדיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2010, שנה לפני סיום תוכנית מעבורות החלל, ועם ביטולה של תוכנית קונסטליישן המתוכננת, הוחלט בנאס"א לממן פרויקטים של מספר חברות תעופה וחלל כדי לפתח חלליות חדשות מתוך מטרה להוריד עלויות שיגור של אסטרונאוטים.^[2]

באותה השנה חשפה בואינג את הקונספט שלה לקפסולת חלל בשם CST-100.^[3] בואינג הודיעה שפיתוחה של החללית המתוכננת תישען על ניסיון העבר של החברה בתעשיית החלל, בין השאר בתרומתה לתוכנית אפולו, תוכנית מעבורות החלל ותחנת החלל הבינלאומית.

באפריל 2011, זכתה בואינג בחוזה של נאס"א על סך 92.3 מיליון דולר למימון פיתוח ראשוני של ה-CST-100. באוגוסט 2012, בשלב הבא של הפיתוח, קיבלה בואינג 460 מיליון דולר נוספים עבור פיתוח החללית. ב־16 בספטמבר 2014, נאס"א הודיעה שהחברות בואינג ו-SpaceX זכו במכרז והם אלו שיספקו שירותי שיגור אסטרונאוטים עבור נאס"א כאשר בואינג תקבל 4.2 מיליארד דולר עבור פיתוח ה-CST-100, ו-SpaceX תקבל מימון של 2.6 מיליארד דולר עבור פיתוח הדרגון 2.^[4] בספטמבר 2015 הודיעה בואינג שהחללית תיקרא "CST-100 סטארליינר".

בספטמבר 2011, בואינג הודיעה שהשלימה סדרת בדיקות בהם בחנה את מערכת כריות האוויר של החללית באמצעות הפלתה מגובה במהירות של בין 16 ל-48 קמ"ש. באפריל 2012 בואינג ערכה בהצלחה בדיקה של שלושת המצנחים הראשיים של החללית ובמהלכה הפילה בואינג דגם של הסטארליינר מגובה של 3,400 מטר.

ב־4 בנובמבר 2019 נערכה בהצלחה בדיקת ביטול שיגור (Pad Abort Test). במהלך בדיקה זו בחנה בואינג את מערכת המילוט של החללית כאשר הסטארליינר שיגרה עצמה הרחק מכן השיגור באמצעות מנועי RS-88 שבצידי החללית ונחתה בעזרת מצנחים. למרות שרק שניים מתוך שלושה מצנחים נפתחו, הנחיתה הוגדרה כהצלחה, כמו גם הבדיקה עצמה.^[5]

ב-20 בדצמבר 2019, נערכה טיסת ניסוי מסלולית ראשונה ולא מאוישת (OFT-1) של הסטארליינר. זמן קצר לאחר השיגור והיפרדות של הסטארליינר ממשגר האטלס 5 בחלל, הפעילה החללית שלא לצורך את מנועיה וביצעה "תמרון כניסה למסלול". תמרון זה תוכנן לשעה ה-11 אל תוך המשימה אך עקב טעות בשעון המשימה של הסטארליינר, התמרון הופעל מוקדם מהצפוי. תקלה זו הובילה לצריכת יתר בכמות הדלק של מערכת בקרת התגובה, והובילה לקיצור המשימה ולביטול העגינה המתוכננת בתחנת החלל הבינלאומית.^[6] החללית נחתה יומיים לאחר מכן במטווח הטילים וייט סנדס שבניו מקסיקו.^[7] התקלה במשימה זו הובילה לטיסת ניסוי לא מאוישת נוספת ולעיכוב בהשלמת פיתוח החללית.

מאחר וטיסת הניסוי הראשונה (OFT-1) לא הושלמה בהצלחה, הודיעה בואינג על טיסת ניסוי חוזרת. ב-19 במאי 2022, שוגרה טיסת הניסוי המסלולית השנייה (OFT-2). במהלך תמרון הכניסה למסלול, שניים ממדחפי החללית כשלו אך שאר המדחפים השלימו את התמרון בהצלחה. ב-22 במאי 2022 עגנה החללית בתחנת החלל הבינלאומית וב-25 במאי 2022 היא נחתה בהצלחה בנמל החלל וייט סנדס.^[8] עקב עיכובים ובעיות טכניות בתקופת הפיתוח, נאלצה בואינג לממן מכספה את המשך שלבי הפיתוח והבדיקות הסופיים בסכום של כ-900 מיליון דולר בין השנים 2020-2023.^[9]

טיסת הניסוי המאוישת הראשונה (Boe-CFT) היא טיסת הניסוי האחרונה לפני שתהפוך החללית למבצעית. המשימה כוללת שיגור של שתי אסטרונאוטים של נאס"א אל תחנת החלל הבינלאומית למשימה בת כשבוע ימים, והחזרתם אל הארץ בנחיתה על אדמת ארצות הברית. לאחר דחיות חוזרות ונשנות, המשימה מתוכננת לשיגור ב-25 במאי 2024.

רשימת חלליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-25 באוגוסט 2020, הודיעה בואינג כי היא מתכננת להפעיל שתי חלליות לאורך כל תקופת התוכנית המאוישת המסחרית, לעומת שלוש החלליות שתכננה בעבר.^[10] החלליות ניתנות לשימוש חוזר ומתוכננות לטוס כ-10 טיסות כל אחת. בסיום כל טיסה, החלליות יוכשרו מחדש בתקופה שתימשך עד כשישה חודשים.

דגם	שם	סטטוס	טיסות	זמן טיסה	הערות
Spacecraft 1	אין	יצאה משרות	1	דקה ו־19 שניות	חללית ששימשה עבור בדיקות, ולאחר מכן יצאה משירות.
Spacecraft 2	TBA	פעילה	1	5 ימים, 23 שעות ו-55 דקות	נעשה בה שימוש בטיסת הניסוי המסלולית השנייה (OFT-2).
Spacecraft 3	Calypso	פעילה	1	יומיים, שעה, 22 דקות ו-10 שניות	נקרא על שם ספינת המחקר Calypso של ז'אק קוסטו. הסטארליינר הראשון שטס בחלל (טיסת OFT-1).

רשימת טיסות[עריכת קוד מקור | עריכה]

זמני השיגור והנחיתה מוצגים לפי זמן אוניברסלי מתואם (UTC)

משימה	מספר חללית^[א]	תאריך שיגור	תאריך נחיתה	הערות	משך הזמן	תוצאה
משימה	צוות
טיסות ניסוי
Boe-PAT	S1	4 בנובמבר 2019 14:15:00		בדיקת ביטול שיגור (Pad Abort Test) במהלכה בחנה בואינג את מערכת המילוט של החללית. אחד משלושת המצנחים לא נפתח אך החללית נחתה בהצלחה.	79 שניות	הצלחה
Boe-OFT	S3.1 Calypso	20 בדצמבר 2019 11:36:43	22 בדצמבר 2019 12:58:53	טיסת ניסוי מסלולית ראשונה ולא מאוישת. הסטארליינר הגיעה בהצלחה למסלול אך לא עגנה בתחנת החלל הבינלאומית כמתוכנן עקב תקלה במנועיה שהובילה למחסור בדלק. החללית נחתה בהצלחה יומיים לאחר השיגור.	יומיים, שעה ו-22 דקות	כישלון חלקי
Boe-OFT 2	S2.1	19 במאי 2022 22:54:47	25 במאי 2022 22:49	טיסת ניסוי מסלולית שנייה ולא מאוישת, לאחר שטיסת הניסוי הקודמת לא הושלמה בהצלחה. החללית עגנה בתחנת החלל הבינלאומית למשך 4 ימים ולאחר מכן נחתה בהצלחה.	5 ימים, 23 שעות ו-55 דקות	הצלחה
‏ Boe-CFT	S3.2♺ Calypso	25 במאי 2024 (מתוכנן)		טיסת ניסוי מאוישת ראשונה של הסטארליינר.	7 ימים (מתוכנן)	מתוכנן
‏ Boe-CFT	ארצות הברית בארי וילמור • ארצות הברית סוניטה ויליאמס
טיסות מבצעיות
‏ Starliner-1	S2.2 ♺	2025 (מתוכנן)		טיסה מבצעית ראשונה של הסטארליינר.	6 חודשים	מתוכנן
‏ Starliner-1	ארצות הברית סקוט טינגל • ארצות הברית מייקל פינק • קנדה ג'ושוע קוטריק • יפן קימיה יוי
‏ Starliner-2 עד Starliner-6	(S2 ו-S3) ♺	2025–2029		נאס"א מחזיקה בחוזה עם בואינג לשש טיסות לכל הפחות לתחנת החלל הבינלאומית	6 חודשים	מתוכנן
‏ Starliner-2 עד Starliner-6	ארצות הברית TBA • ‏ ארצות הברית TBA • ‏ TBA • ‏ TBA

^ חלליות בשימוש חוזר מסומנות בסמל המחזור ♺

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מדיה וקבצים בנושא בואינג סטארליינר בוויקישיתוף

CST-100 סטארליינר, באתר בואינג (באנגלית)
חוברת סטארליינר של בואינג

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

^ מייק בורגהארדט,‏ "Boeing CST-100 Commercial Crew Transportation System", ‏ אוגוסט 2011, בואינג
^ ג'ונתן אמוס,‏ "US politicians cement a new philosophy for Nasa", ‏ 30 בספטמבר 2010, BBC
^ סטיבן קלארק,‏ "Boeing space capsule could be operational by 2015",‏ 21 ביולי 2010, SPACEFLIGHT NOW
^ מייק וול,‏ "NASA Picks SpaceX and Boeing to Fly U.S. Astronauts on Private Spaceships",‏ 17 בספטמבר 2014, סיינטיפיק אמריקן
^ הנקי וייטרינג,‏ "The Emergency Launch Abort Systems of SpaceX and Boeing Explained",‏ 25 באפריל 2019, Space.com
^ ‏ "Boeing astronaut Starliner capsule lands after incomplete mission",‏ 22 בדצמבר 2019, BBC
^ אבי בליזובסקי,"יומיים לאחר התקלה בשיגור, הסטארליינר של בואינג נוחתת בשלום בניו מקסיקו", 22 בדצמבר 2019, הידען
^ לורן גראש,‏ "Boeing’s Starliner spacecraft returns to Earth, wrapping up critical test mission",‏ 26 במאי 2022, The Verge
^ ג'ף פוסט,‏ "Boeing’s Starliner charges approach $900 million",‏ 26 באוקטובר 2022, SpaceNews
^ סטיבן קלארק,‏ "Boeing plans second Starliner test flight in December or January",‏ 25 באוגוסט 2020, SPACEFLIGHT NOW

[11] חלליות בשימוש חוזר מסומנות בסמל המחזור ♺

[1] מייק בורגהארדט,‏ "Boeing CST-100 Commercial Crew Transportation System", ‏ אוגוסט 2011, בואינג

[2] ג'ונתן אמוס,‏ "US politicians cement a new philosophy for Nasa", ‏ 30 בספטמבר 2010, BBC

[3] סטיבן קלארק,‏ "Boeing space capsule could be operational by 2015",‏ 21 ביולי 2010, SPACEFLIGHT NOW

[החברות_הזוכות-4] מייק וול,‏ "NASA Picks SpaceX and Boeing to Fly U.S. Astronauts on Private Spaceships",‏ 17 בספטמבר 2014, סיינטיפיק אמריקן

[5] הנקי וייטרינג,‏ "The Emergency Launch Abort Systems of SpaceX and Boeing Explained",‏ 25 באפריל 2019, Space.com

[6] ‏ "Boeing astronaut Starliner capsule lands after incomplete mission",‏ 22 בדצמבר 2019, BBC

[7] אבי בליזובסקי,"יומיים לאחר התקלה בשיגור, הסטארליינר של בואינג נוחתת בשלום בניו מקסיקו", 22 בדצמבר 2019, הידען

[8] לורן גראש,‏ "Boeing’s Starliner spacecraft returns to Earth, wrapping up critical test mission",‏ 26 במאי 2022, The Verge

[9] ג'ף פוסט,‏ "Boeing’s Starliner charges approach $900 million",‏ 26 באוקטובר 2022, SpaceNews

[10] סטיבן קלארק,‏ "Boeing plans second Starliner test flight in December or January",‏ 25 באוגוסט 2020, SPACEFLIGHT NOW

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[א]

חלליות מאוישות
פעיל	ארצות הברית (דרגון 2 • ניו שפרד • ספייס שיפ 2) • סין (שנג'ואו) • רוסיה (סויוז)
בפיתוח	ארצות הברית (אוריון • סטארליינר • סטארשיפ) • הודו (גאגאניאן) • סין (הדור הבא) • רוסיה (אוריול)
הוצא משירות	ארצות הברית (מרקורי • X-15 • ג'מיני • אפולו ((תאי הפיקוד/שירות • רכב הנחיתה הירחי)) • מעבורות החלל • ספייס שיפ 1) • ברית המועצות (ווסטוק • ווסחוד)