גדליה טיקטין (השני)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רבי גדליה טיקטין
לידה 1810
ה'תק"ע
צ’נסטוחוב
פטירה 8 באוגוסט 1886 (בגיל 76 בערך)
ז' באב תרמ"ו
ברסלאו
מקום פעילות ברסלאו
תקופת הפעילות ? – 8 באוגוסט 1886 עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות יהדות אשכנז האורתודוקסית
תפקידים נוספים רבן של ברסלאו ושלזיה
רבותיו רבי חיים אוירבך
תלמידיו רבי ישראל מאיר פריימן
פרסים והוקרה מסדר העיט האדום עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רבי גדליה טיקטין (השני) (ה'תק"ע 1810, צ’נסטוחובז' באב תרמ"ו, 8 באוגוסט 1886) היה רב אשכנזי, רב של ברסלאו.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בצ'נסטוחוב לרב שלמה זלמן טיקטין (גר') רבה של ברסלאו, בנו של רבי אברהם טיקטין, הוא היה תלמידו של רבי חיים אוירבך בלונטשיץ שבפולין. ב-1829 התארס למרים בורנשטיין בלונטשיץ.

במאי 1843 נבחר לרבה של קהילת ברסלאו על ידי 200 אנשים בעלי דעות דומות. ב-1846 חתם על הקריאה לפגישת התאולוגים השמרנים. רק בספטמבר 1847 הוכר רשמית כרב אורתודוקסי.[דרושה הבהרה]

ב-30 בינואר 1854 מונה הרב טיקטין כרב המדינה של שלזיה על ידי פרידריך וילהלם הרביעי, מלך פרוסיה. מינויו היה בסימן פיצול בקהילה היהודית של שלזיה, שהחל להתעורר כבר במהלך כהונתו של אביו, בין האורתודוקסים שהרב טיקטין, כמו אביו לפניו, היה דוברם הראשי, ובין הרפורמים, שניסו להשיג את מינויו של רב הקהילה הרפורמית בברסלאו, אברהם גייגר, לרב המדינה. גם לאחר מינויו על ידי המלך, התקשה טיקטין לעמוד על סמכותו הרבנית בקהילה השסועה. רק ב-1863, לאחר עזיבתו של גייגר, הגיע עם יורשו מנואל יואל להסכם שהחזיר את השקט בין הקבוצות המתחרות. יחד עם הרב יואל הליברלי, חנך טיקטין את בית הכנסת הראשי החדש של ברסלאו.

טיקטין נודע בפעילות החסד שלו, בשנת 1870 קיבל את מסדר הנשר האדום (אנ'), מדרגה רביעית, כהוקרה על שירותיו לחולים ולפצועים במלחמת צרפת–פרוסיה.

נישא שנית לרחל בת צבי קלאצקא מוילנה אחותו של המומר יוליאן קלצ'קו.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]