דקוטה מאייר
 | |
| לידה |
26 ביוני 1988 (בן 35) קולומביה, קנטקי |
|---|---|
| מדינה |
ארצות הברית  |
| השכלה |
Green County High School |
| בן או בת זוג |
Bristol Palin (2016–?) Bristol Palin (2014–2015) |
| צאצאים |
Sailor Grace |
| השתייכות |
 חיל הנחתים של ארצות הברית  |
| תקופת הפעילות | 2006–2010 (כ־4 שנים) |
| דרגה |
 סמל |
| פעולות ומבצעים | |
|
מלחמת אפגניסטן מלחמת עיראק | |
| עיטורים | |
 מדליית הכבוד לב הארגמן | |
  | |
דקוטה לואיס מאייר (באנגלית: Dakota Louis Meyer; 26 ביוני 1988) הוא נחת אמריקאי שעוטר במדליית הכבוד על גבורתו במלחמת אפגניסטן[1].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאייר נולד וגדל בעיירה קולומביה, קנטקי. לאחר סיום לימודיו בתיכון התגייס בשנת 2006 ל חיל הנחתים של ארצות הברית. הוא עבר הכשרה כלוחם חי"ר ובהמשך הכשרה כצלף. בשנת 2007 הוצב בגדוד ה-3 שברגימנט הנחתים ה-3 ולחם בעיראק. בהמשך הוצב באפגניסטן.
ב-8 בספטמבר 2009 היה מאייר חלק מכוח יועצים אמריקנים שסופח לכוחות ביטחון אפגנים אשר פעל בעמק גנג'גאל הסמוך לגבול פקיסטן. הכוח המשולב נפל למארב ונאלץ ללחום בתנאי נחיתות קשים כנגד כמאה פעילי טליבאן, כאשר חלק ניכר מאנשי הכוח נפצעו. לאחר הקרב הוחלט בשנת 2011 להעניק למאייר, בשל הגבורה שהפגין בשדה הקרב, את מדליית הכבוד[2].
הטקס התקיים ב-15 בספטמבר 2011, והעיטור ניתן מידי נשיא ארצות הברית דאז, ברק אובמה. מאייר ביקש שבאותה שעה יתקיימו בו-זמנית תפילות הנצחה במקומות נוספים כדי לכבד את זכרם של עמיתיו שמתו או נפצעו אנושות במהלך המארב וניסיונות החילוץ שלו.
ביקורת על הענקת העיטור[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2011 פרסם תאגיד העיתונות מקלאצ'י תחקיר על הקרב והנסיבות שהביאו להענקת העיטור[3]. מההצהרות בשבועה של מאייר ואחרים שהשתתפו בקרב עולה שרוב מעשי הגבורה שמתוארים בסיפור המעשה כלל לא אירעו. התחקיר מוסיף וקובע כי המדליה של מאייר אושרה בעקבות לחץ שהופעל על הפנטגון להעניק יותר מדליות כבוד בגלל המעט יחסית שהוענקו במלחמות באפגניסטן ובעיראק. יחד עם זאת, המאמר הדגיש כי מאייר "לכל הדעות ראוי לעיטור". בתגובה לממצאים של מקלאצ'י, טען הצבא שהוא עומד מאחורי המלצות הליך הבדיקה הפורמלי שמצאו את מאייר ראוי לעיטור.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאייר פרש מן השירות בשנת 2010. לאחר שחרורו ניסה להתאבד ואובחן כסובל מתסמונת פוסט טראומה. כשנשאל על חייו אחרי המלחמה הוא אמר:
"מה שיש לרוב הבחורים זה אשמה, תסכול... חבר'ה שאיבדת, אחים ואחיות נפלו שם לידך, אבל אתה חזרת הביתה... אמרתי לעצמי, אם אתה באמת רוצה ללכת בדרך הזאת, קח את האקדח, תכניס בו כדור ותעשה את זה, אם זה כל כך גרוע. אם זה לא... לעולם אל תסתכל אחורה. תעשה את מה שצריך לעשות כדי להשאיר שריטה".
מאייר היה נשוי לבריסטול פיילין, בתה של שרה פיילין. הם התגרשו לאחר שהיו נשואים במשך כשנתיים[4].
החל משנת 2015, מאייר יושב במועצה המייעצת של VETPAW, ארגון של יוצאי צבא ארה"ב המוקדש להגנה על חיות הבר באפריקה.[5] הוא פעיל גם בארגון Hiring Our Heroes, שפועל לחבר בין פורשי צבא לעסקים על מנת ליצור הזדמנויות תעסקתיות לפורשים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
דקוטה מאייר, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ יאיר נתיב, בדם, באש ובתופת: החיילים הכי אמיצים בעולם, באתר מאקו, 2 בינואר 2012.
- ^ אביתר בן-צדף, מה קרה בשש השעות של הקרב בעמק גנג'גאל?, באתר News1 מחלקה ראשונה, 21 בספטמבר 2011.
- ^ Jonathan S. Landay, Marines promoted inflated story for Medal of Honor recipient, 15/12/2011
- ^ Radar Staff, Bristol Palin's Ex Confirms Divorce Finalized: Couple Sharing 50/50 Custody Of Kids, RadarOnline, 2018-08-02 (באנגלית אמריקאית)
- ^ Vetpaw | Our Team, web.archive.org, 2015-09-10
| בקרת זהויות |
|
|---|