האזור הכלכלי האירופי
האזור הכלכלי האירופי (European Economic Area - EEA) הוא כינוי למסגרת סחר שנוצרה ב-1 בינואר 1994 בעקבות הסכם בין איגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA) ובין האיחוד האירופי. מטרתו הייתה לאפשר למדינות EFTA להשתתף במסגרות הסחר האירופיות מבלי להצטרף לאיחוד.
חברות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אזרחיה של שווייץ בחרו שלא להצטרף ל-EEA לאחר משאל עם, כפי שמחייבת חוקתם. השווייצרים מקיימים את קשרי הסחר שלהם עם האיחוד האירופי על סמך הסכמים בילטרליים, בעלי תוכן שונה מאלו שבין ה-EEA והאיחוד. בפועל, שוויץ מקיימת עם המדינות החברות ב-EEA סחר ותנועה חופשית כחלק מה-EFTA.
כיום חברי ה-EEA הן שלוש מדינות EFTA הנותרות - איסלנד, נורווגיה וליכטנשטיין, ו-27 מדינות האיחוד האירופי.
חירויות ה-EEA[עריכת קוד מקור | עריכה]
האיזור הכלכלי האירופאי מבוסס על ארבע חירויות: תנועה חופשית של סחורות, אנשים, שירותים והון בין המדינות השותפות.
מדינות שהן חלק מהאזור הכלכלי האירופאי, אך אינן חברות באיחוד, נהנות גם הן מסחר חופשי עם חברי האיחוד האירופי. עם זאת, מדינות אלו אינן צריכות לאמץ את החקיקה האירופית כמו כל חברות האיחוד, אך גם אין להן כל השפעה על מדיניות האיחוד.
עם זאת, מדינות אלו הסכימו לחקיקה פנימית המבוססת על חוקי האיחוד בכל הנוגע למדיניות סוציאלית, הגנת הצרכן, איכות הסביבה, דיני חברות וסטטיסטיקה.
מוסדות[עריכת קוד מקור | עריכה]
ועדה משותפת המורכבת מנציגי מדינות איגוד הסחר החופשי האירופאי (EFTA) החברות ב-EEA ומנציגי מדינות האיחוד, עוסקת בהרחבת חקיקת האיחוד האירופאי למדינות איגוד הסחר החופשי החברות ב-EEA. מועצת האזור הכלכלי האירופאי נפגשת פעמיים בשנה כדי להסדיר את היחסים בין המדינות החברות בה.
במקום להקים מוסדות כוללים לאזור הכלכלי האירופאי, עוסקת "סמכות המעקב" של ה-EFTA ובית הדין של ה-EFTA בבדיקת התאמת מדיניות חברות EFTA החברות ב-EEA להסכמי ה-EEA השונים.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ענבר שץ, איחוד כלכלי באירופה, פרלמנט גיליון 62, אתר המכון הישראלי לדמוקרטיה
