יהדות סודאן
יהדות סודאן נוסדה בסוף המאה ה-19, והייתה מרוכזת ברובה בבירה ח'רטום. בשיאה מנתה כאלף איש. באמצע המאה ה-20 הקהילה כללה כ-350 יהודים, בעיקר ממוצא ספרדי שבנו בה בית כנסת ובית ספר יהודי. בין השנים 1948 ו-1956, חלק מחברי הקהילה עזבו את סודאן. הקהילה חדלה להתקיים סופית בתחילת שנות ה-60 של המאה ה-20.[1][2][3][4][5]
תולדות הקהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]
היהודים הראשונים שהתיישבו בסודאן הגיעו אליה ממצרים במחצית השנייה של המאה ה-19, כאשר מצרים שלטה בה בחסות עות'מאנית. המשפחות הראשונות התיישבו בערים אומדורמאן וח'רטום, השוכנות במקום המפגש של הנילוס הכחול והנילוס הלבן, מקום מפגש הידוע בכינוי "הנשיקה הגדולה ביותר בעולם". שתי הערים ישבו על דרך שיירות קדומה אשר שימשה למסחר, וכמו סוחרים רבים, גם המשפחות היהודיות מצאו בהן פוטנציאל עסקי וכן חופש פולחן דתי.[6]
ב-1881, פרץ בסודאן מרד עממי נגד השלטון. שמונה המשפחות היהודיות שחיו בסודאן באותה עת, בדומה ליתר הלא־מוסלמים, נאלצו להתאסלם והגברים, ראשי המשפחות, נאלצו לשאת נשים שניות, מקומיות ומוסלמיות. נציג היהודים האנוסים בחצרו של הח'ליפה, בסיוני (במקור "בן ציון קושטי"), נהג להניח תפילין בכל בוקר ולהתפלל שחרית, גם לפני שיצא לתפילת יום השישי במסגד. עם כינון השלטון האנגלו־מצרי יכלו האנוסים לחזור בגלוי ליהדותם. אשתו הסודאנית־קופטית של בסיוני וארבעת ילדיהם גוירו ב-1908 על ידי הרב הראשי של אלכסנדריה.[6]
בראשית המאה ה-20, ובמיוחד בשנות ה-20 של אותה מאה, גבר זרם המהגרים היהודים לסודאן, מרביתם ממצרים. הקהילה היהודית המצרית הייתה מורכבת גם מיהודים מכל קצוות העולם, וכך גם הפכה הקהילה היהודית-סודאנית למגוון של עדות.[6] רוב יהודי סודאן ישבו בשתי הערים הגדולות והסמוכות זו לזו, אומדורמאן וח'רטום, וכן בואד מדני. מיעוטם ישבו בפורט סודאן שלחופי ים סוף, ומשפחות ספורות חיו באזורים מרוחקים יותר. בשל מיעוטם היחסי הם קיימו יחסים הדוקים עם הקהילה היהודית בקהיר ובאלכסנדריה, באו איתן בקשרי חיתון והיו נתונים לסמכותם של הרבנים במצרים.[6] באין רב מקומי הובא מארץ ישראל הרב שלמה מלכה, שכיהן כרב הראשי של הקהילה בין השנים 1906-1949.[7] על אף מוצאן השונה של המשפחות, וככל הנראה בשל מיעוטם, היהודים בסודאן התפללו באותו בית כנסת ומרביתם גם סיגלו אורח חיים אירופי ומודרני, כמו רבים מבין הזרים ובני המיעוטים באותה העת.[6]
מלחמת העולם השנייה ועליית כוחו של הרעיון הלאומי, ציוני וערבי כאחד, העלו בסודאן קולות נגד היהודים. נקודת רתיחה נוספת הייתה ב-1956 עם מבצע קדש, קבלת העצמאות של סודאן והצטרפותה לליגה הערבית. מרבית היהודים עזבו את סודאן עד שנת 1967, והמעטים שנותרו עזבו עד 1970, ובכך נעלמה לחלוטין הקהילה היהודית מסודאן. רבים עזבו לארצות הברית, לאירופה וכן לניגריה, וככל הנראה כמחצית מהם היגרו לישראל.[6]
בנובמבר 2019 קרא השר הסודני לענייני דתות, נאסר א-דין מופרח, ליהודי סודאן לשוב אליה ולסייע בבנייתה מחדש אחרי הפלת הרודן עומר אל-בשיר.[8]
אורח החיים והמנהגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתור קהילה מודרתית קצרת ימים שרבים מהאנשים הגיעו בעיקר מצפון אפריקה וקהילות שכנות לצורך סחר כמקור פרנסה, לצד יחס הגירה גבוהה לתוך הקהילה לאורך שונות קיומה, כמו גם יחס חיובי מצד האוכלוסייה המקומית והשלטון שברוב שנותי היה ביקר בידי בריטניה. התאפיינה הקהילה באורך חיים יהודי דתי ופתוח חברתית עם המנהגים והאופי החברתי אותם היהודים המהגרים הביאו איתם מקהילתיים הקודמות.[9]
ההנהגה וחיי הדת[עריכת קוד מקור | עריכה]
ניתן לומר כי ראשוני היהודים בסודן התגבשות לכדי קהילה של ממש רק לאחר כניסת כוחות הבריטים לסודאן ב-1898, עם ביטול חוקי המסאלמה שנחקוק 13 שנה קודם בידי שלטונו של מוחמד אחמד וחייבו את בני הדתות האחרות להתאסלם. ולאחריו, מעט היהודים שהיו בסדאן וחיו כאנוסים רובם חזרו ליהדותם ובנו את מוסדות הקהילה הראשונים שבראשם עמד משה בן ציון קושתי לצד יהודים אלו הצטרפו יהודים נוספים שהגיעו בעיקבות הבריטים שבאו בעיקר ממצרים לצורך עיסוק במסחר.[10][11]
עם התרחבות זו גדל הצורך בהנהגה מסודרת לצד מנהיגות רוחנית. על כן אותם יהודים בפנו לקהילה היהודית במצרים משם רבים מהיהודים היגרו לצד העובדה שמעמדה השלטוני של סדאן נשלט מהמרכז בעיקר ושם אלו אופנו לקבל מרותו הרבנית של רבי שלמה מלכה שקודם היה רב בארץ ישראל ועבר לשמש את הנהגת הקהילה בסודאן ולספק אכל צורכיה הרוחנים בכפיפות מסויימת מצד ההנהגה הרוחנית במצרים. וכך נהפך למעשה הקהילה בסודאן כמעין קהילת לוויין של קהילת מצרים המשלב נוסף ופסיקה מן המגרב וארץ ישראל תוך שמירת קשר הדוק עם קהילות אלה. וזאת לצד פתיחות חברתי ועיסוק בענייני חול כמקובל ברבים מקהילות היהודיות השכנות.[12][13]
לאחר פטירת הרב מלכה בשנת 1949 נוטרה הקהילה חלק מה הזמן ללא הנהגה רוחנית עד להגעת הרב מסעוד אלבז "שהובא" ממצרים בשנת 1956 ושימש כרב הקהילה עד לסגירה שלה, הוא דאג לשמור על קשר עם מדינת ישראל ואיפשר את הוא אפשר את עלייתם המסורת של רבים בני הקהילה לישראל.
רשימת מנהיגי ורבני הקהילה:
- הרב שלמה מלכה
- הרב מסעוד אלבז
השכלה ופרנסה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אודות לפתיחות מצד היהודים והמקומיים אורח החיים של בני רוב הקהילה היה יחסית גבוהה. ואלו רכושו את מיטב ההשכלה הניתנת להשגה בבירה של ה לכן לצד זאת גם בלא מעט מבית העסק המרכזים שהיו בסדאן לקחו בהם חלק יהודי המקום או שהיו בבעלות יהודית
כמו כן תיעודים רבים לרכישת השכלה כמו גם קבל גישה פתוחה. מגיעים מכתביו הרבים רבי מלכה שכתב רבות על הקהילה לצד דברים נוספים שישמשו את צורכי הקהילה כמו תעודות וכתובות שכולם נכתבו לרוב בשני שפות ומעלה (כגון:עברית, לצד אנגלית, ערבית ספרותית, צרפתית או איטלקית) ובהם מוצג אורך חיים המשקיפת חברה הרבה יותר מודרנית ומשכילה.[14]
חיי החברה ומעמד חברתי[עריכת קוד מקור | עריכה]
למעט תקופה קצרה בראשיתה של הקהילה בסודאן ותקופה שלאחר הקמת מדינת ישראל לצד התחזקות הלאומית של סודאן. כמעט לא נרשם עוינות מצד האוכלוסייה המקומית וזאת הייתה לרוב דווקא הייתה אוהדת, ובין היתר מכיוון שמדובר בריכוז יהודי קטן ובעל חשיבות גדולה בכלל אוכלוסית הבירה של סודאן ומי שסימנה את הגעת הקידמה לסודאן. עד כדי שבזמן שהחלה פרוק הקהילה זאת נעשה באיטיות ובהדרגה על התחזוקה האנטישמיות של האוכלוסיה מצד אחד והצהרות מצד גורמי שלטון על הצורך לדחוק ביהודים להישאר במדינה עקב חשיבותם (בעיקר הכלכלית) למדינה.[15]
גם לאחר עזיבת הקהילה (כמחצית לישראל והשאר לשוויץ, בריטניה ואמריקה) רובם המשיכו לשמור על עורך חיים ומעמד גבוהה. בעוד אחדים הם אישים מפורסמים או נכבדים.
כחלק מהקמת הקהילה מראשית, התאפיינה הקהילה ביכולת הסתגלות מהירה לשינויים תוך שילוב אופי הקהילות המקוריות מהם הגיעו החברים בה. כפי המאופיין בקהילות יהודיות שרובם הן מהגרות בעל הדור הראשון והשני בקהילה קטן זאת. וניתן לראות כי דבר זה מתבטא: על ידי הקמת מוסדות קהילתיים ראשונים מיד עם הקמת הקהילה בהגעת הבריטים (שקודם אלו היו לאנוסים) כדוגמת בית כנסת קטן שנרכש תוך תקופה קצרה, ובו התאספו בני הקהילה לדון גם בנושאי הקהילה המגומש; זמן מה לאחר מכן כבר הוקם מעין מועדון קהילת עבור ענייני הפנאי הקהילתיים; ועוד. כמו כן בהמשך נבנה בכנסת גדול יותר שיוכל לספק כאלף איש אם כעשרה ספרי תורה, ובו היה אורך הרב מלכה שיעורים ודרשות בתדירות כמעט יומית עבור כל הקהילה לצד השכלת חול שאף בנותיו היו רוכשות, בנוסף בימיו גם הוקם בית העלמין היהודי בסודאן. [16]
במהלך החגים נהגו רבים מבני הקהילה לערוך במשותף ובפרט את הארוחות שנעשות בית הרב מלכה בחלק מן החגים.
המטבח של יהודי סודאן[עריכת קוד מקור | עריכה]
עקב הרכב הקהילה לצד הצורך לשמור על כללים של המטבח היהודי והמרחק מקהילות יהודיות אחרות. התאפיין המטבח של הקהילה כבעל דמיון רב לזה של יהודים מצפון אפריקה והמזרח התיכון שבני הקהילה מספקים לעצמם את רוב שדרוש להם, ובין היתר נתן למצוא את המאכלים הבאים (בסוגריים: המטבח המאפיין מאכל זה ומעיד על הגירה ממנו):[17]
- בסבוסה - מאפה מתוק (מצרים, לוב - שם מזכיר במידה רבה יותר את הספרא על אף שמו השונה)
- שורק - לחם מתוק (לוב, איטליה ועוד - בולו)
- פלפל (מצרים)
- קאק ביל גאווה - עוגיית תמרים (המגרב)
- זלבייה - ממתק מבצק מסוכר (עיראק)
- בקלווה (הלבנט)
- פנטיספנייה - עוגת ספוג (ספרד, איטליה)
- מולכיה - תבשיל עוף ברוטב
- דקווה - סלט מקומי
- קוב ביל בונגר (עיראק)
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב שלמה מלכה, רבה הראשי של קהילת יהדות סודאן
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- Eli S. Malka, Jacob’s Children in the Land of the Mahdi: Jews of the Sudan (Syracuse, N.Y.: Syracuse University Press, 1997).
- דייזי אבודי, סיפרי סודאן היהודית,
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל הקהילה היהודית הנשכחת של סודאן, באתר הארץ, 29 במאי 2015
- Ibrahim M. Omer, The Ottoman Jewish Community of Sudan
- Gabriel Warburg, NOTES ON THE JEWISH COMMUNITY IN SUDAN IN THE NINETEENTH AND TWENTIETH CENTURIES, The Israeli academic center in Cairo
- ISMA'IL KUSHKUSH, Sudanese Jews recall long-lost world with nostalgia Times of Israel, January 27 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Ottoman Jewish Community of Sudan, Jewish Magazine, October-November 2009
- ^ Eli S. Malka, Jacob's Children in the Land of the Mahdi: Jews of the Sudan, Syracuse University Press, 1997
- ^ M.Cohen, Know your people, Survey of the world Jewish population. 1962
- ^ I. Nakham, The notebook of the Jewish community of Sudan.
- ^ History | Tales of Jewish Sudan, Tales of JewishSudan (באנגלית)
- ^ 1 2 3 4 5 6 איל שגיא ביזאוי, בחזרה אל הקהילה היהודית הנשכחת של סודאן, באתר הארץ, 29 במאי 2015
- ^ Gabriel Warburg, NOTES ON THE JEWISH COMMUNITY IN SUDAN IN THE NINETEENTH AND TWENTIETH CENTURIES, The Israeli academic center in Cairo
- ^ דניאל סלאמה, שר הדתות הסודני: "קורא ליהודים שאולצו לעזוב את המדינה לשוב אליה", באתר ynet, 3 בנובמבר 2019
- ^ פרופ' נחם אילן - קהילת יהודי סודאן: הקהילה המודרנית ביותר במזרח, נבדק ב-2024-05-02
- ^ So They Gave Him the Name Bassiouni | Stories | Tales of Jewish Sudan, Tales of JewishSudan (באנגלית)
- ^ מנהגי פורים | היסטוריום | המרכז ללימודי הרוח, באתר merkazruach.nli.org.il
- ^ חכם שלמה מלכה : החכם היומי, באתר hyomi.org.il
- ^ The House Of The Rabbi: Open To All Strangers | Stories | Tales of Jewish Sudan, Tales of JewishSudan (באנגלית)
- ^ הקהילה היהודית בסודאן / פרופ' נחם אילן, נבדק ב-2024-05-02
- ^
שגיאות פרמטריות בתבנית:קישור כללי
פרמטרי חובה [ כותרת ] חסרים {{{כותרת}}}, באתר www.israelhayom.co.il - ^ יעקב שוורץ, ח'רטום דוט קום: הסיפור הנשכח של יהדות סודאן מגיע לאינסטגרם, באתר www.zman.co.il, 2020-11-07
- ^ Recipes | Tales of Jewish Sudan, Tales of JewishSudan (באנגלית)
| יהדות אפריקה | ||
|---|---|---|
| צפון אפריקה | אלג'יריה • הרי האטלס • לוב • מצרים • מרוקו • סודאן • תוניסיה (יהדות ג'רבה • יהדות קרתגו) | 
|
| אחרות | אוגנדה • אנגולה • אסוואטיני • אריתריאה • אתיופיה •גאנה • ג'יבוטי • גינאה ביסאו • דרום אפריקה • זימבבואה • זמביה • חוף השנהב • כף ורדה • לסוטו • מאוריציוס • מאלי • מוזמביק • ניגריה • נמיביה • קניה | |
| ראו גם | אבאיודאיה • האיגבו • למבה | |