מנחם מנדל מרימנוב
רבי מנחם מנדל טורם מרימנוב (תק"ה, 1745 – י"ט באייר תקע"ה, 1815) היה גדול אדמו"רי גליציה[1] ואחד מארבעת המפיצים הראשונים של תנועת החסידות בפולין.[2] רבים מגדולי האדמו"רים היו מתלמידיו.
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראשית חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרב נולד בערך בשנת תק"ה, בעיר המבורג שבאשכנז. אביו היה יוסף מניישטאט, אב בית דין וריש מתיבתא בפינטשוב, הנודע כרבי יוסף חריף. אמו הייתה ליבא, בת רבי נתן שפירא. הוא היה נכד כפול למגלה עמוקות מקראקא וכן נכדו של הט"ז.
בגיל 18 הגיע לראשונה אל המגיד ממזריטש, שם התפרסם כעילוי, והיה גם תלמידו של רבי שמעלקא מניקלשבורג. הוא שימש כחזן קבוע בתפילת שחרית של ראש השנה שהייתה נערכת בביתו של רבו רבי אלימלך מליז'נסק. בהמשך כיהן כרב העיירה פריסטוק.
הנהגתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
למרות עוניו, עברו אליו רבים מחסידיו של רבי אלימלך מליז'נסק לאחר שרבם נפטר, ואפילו מבוגרים שבהם התייחסו אליו כרבם, כגון רבי אהרן אריה לייב מפרמישלאן ורבי משה מפשוורסק שנסעו אליו.
בהגיעו לקהילת רימנוב התפרסם שמו בהיותו בעל מופת ומלומד בנסים. הוא נודע כירא שמיים גדול המקפיד על עצמו ועל אחרים; גם גדולי תלמידיו שהיו רבנים ואדמו"רים מפורסמים לא הסבו בפניו בליל הסדר[3]. אחת לחודש היה שולח אנשים לבדוק את המידות והמשקלות בחנויות שבעירו, אסר על נשות העיר להתהדר במלבושים יקרים וצבעוניים ואת כל כספו חילק לעניים.[4]
הוא היה אחד הרבנים הפעילים במחלוקת לגבי יחס היהודים לנפוליאון, ושמו קשור באגדות שונות הנוגעות למלחמות הנפוליאוניות.[5]
רוב תורותיו עסקו בפרשת המן, עליה הרחיב את הדיבור הן בהבנת הפרשה עצמה ומשמעותה, והן בעניין האותיות המרכיבות את המילה 'מן'. בספר "מנחם ציון" שערך תלמידו המובהק רבי יחזקאל פנט נכתב בהקדמת המדפיס רבי משלם היללער[6] ש"עשרים ושתים שנה דרוש דרש מידי שבת בשבתו על פרשת ה'מן'". התעסקות זו נבעה כפי הנראה מהאותיות מם ונון הנמצאות הן בשמו העברי (מנחם), בשמו האידי (מנדל) ובשם מקומו (רימנוב).
מותו ומורשתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בל"ג בעומר שנת תקע"ה, טיהר וקידש את עצמו, ואמר כי הוא הולך מהעולם ויחזיר טובה למדליק נר לעילוי נשמתו. למחרת, בי"ט באייר, ל"ד בעומר, נפטר ונקבר בבית העלמין היהודי בעיירה רימנוב. באותה שנה אמר המגיד מקוז'ניץ כי רבי מנחם מנדל עומד כנגד כל צדיקי דורו[7].
תלמידו, רבי צבי הירש משרת, מילא את מקומו. תלמיד אחר, רבי יחזקאל פנט, כתב מכתב על דרך החסידות ובו הוא מספר על רבי מנחם מנדל. חסידים רבים נוהגים לקרוא את המכתב ביום פטירתו של רבי מנחם מנדל.
דברי תורתו וספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
דברי תורתו של מנחם מנדל לא הודפסו, וחלק ממאמריו פזורים בספרי תלמידיו:
- דברי מנחם (בהיברובוקס) - על התנ"ך והמסורה.
- מנחם ציון (בהיברובוקס) - ספר דרשותיו שנכתב בידי ר' יחזקאל פנט מקרלסבורג שהיה מגדולי תלמידיו וראשון מפיצי החסידות בטרנסילבניה ששימש כרבו של החבל.
- עטרת מנחם - כולל חידושי תורה, שיחות, סיפורי מעשיות והנהגות טובות מר' מנחם מנדל מרימנוב. נוספו אליו דברים מגדולי חסידות אחרים כמו ר' שמואל שמלקה הורוביץ מניקלשבורג ואחיו ר' פנחס הורוביץ מפרנקפורט דמיין, המגיד מקוזניץ, וגם מהרב יצחק הלוי הורוביץ, ראב"ד קהילות אה"ו וסבו של ר' נפתלי צבי הורוביץ מרופשיץ.
- אילנא דחיי. חידושים על התורה והמועדים. (חלק א) - (חלק ב)
- תורת מנחם.
בשנת ה'ת"ר (1840) יצא לאור ביידיש הספר 'תפארת מנחם' על מעשיו[8], ולפני מספר שנים נאספו כל מאמריו ושיחותיו על ידי מכון שפתי צדיקים לספר מנחם ציון - ילקוט מנחם.
צאצאיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
רבו השיאו לרבקה, בת גביר אחד מעיר פריסטיק, ונולדו להם ארבעה ילדים:
- רבי נתן יהודה לייב
- רבי ישראל יעקב
- פיגא
- חנה
תלמידיו[עריכת קוד מקור | עריכה]
בין תלמידיו הידועים של רבי מנחם מנדל מרימנוב:
- רבי משה מפשוורסק.
- רבי יהושע מדינוב.
- רבי בנימין זאב מזברז'.
- רבי שמעון מרילוס מירוסלב.
- רבי קלונימוס קלמן אפשטיין מקראקא, מחבר הספר מאור ושמש.
- רבי אריה לייבוש מלאנצוט.
- רבי משה טייטלבוים (הראשון) מאוהל.
- רבי נפתלי צבי הורביץ מרופשיץ.
- רבי מאיר רוטנברג הלוי מאפטא.
- רבי צבי הירש אייכנשטיין מזידיטשוב.
- הסבא קדישא מרדושיץ.
- רבי משה אייכנשטיין מסאמבור.
- היהודי הקדוש מפשיסחא.
- רבי שמחה בונים מפשיסחא.
- רבי יעקב צבי יאליש מדינוב, מחבר הספרים "מלא הרועים" ו"קהלת יעקב".
- רבי שלמה יהודה לייב מלנטשנה.
- רבי אשר ישעיה רובין מרופשיץ.
- רבי צבי הירש מרימנוב - תלמידו המובהק וממלא מקומו.
- רבי יחזקאל פנט מדעש מחבר הספר מראה יחזקאל ובו התשובה המפורסמת אודות גדלות וקדושת רבו.
- רבי צבי אלימלך שפירא מדינוב, מחבר הספר בני יששכר.
- רבי יהודה צבי אייכנשטיין מראזלא.
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הרב ישראל דנדרוביץ, הקמיע שהעלים את הזהב (סיפור הקמיע שנתן הרבי מרימינוב ליהודי העיר בורשה עם צילום הקמיע בכתב יד הרבי ופענוחו), בתוך: ספר הנחמדים מזהב, עמודים 397-405.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- רבי מנחם מענדיל מרימנוב, באתר My Tzadik
- רבי מנחם מנדל (טארים) מרימנוב, באתר "Tog - חדשות ותוכן יהודי"
- ר' מנחם מענדל מרימינוב זצ"ל י"ט אייר תקע"ה, בפורום יידי מהפורומים של "אידישע וועלט"
- קורות חייו בספר בית מנחם
- דוד הלחמי, רבי מנחם מנדל טרום מרימנוב, חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' רי"ז, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
מנחם מנדל בן יוסף (1745-1815), מרימנוב, דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ מאיר וונדר, מאורי גליציה : אנציקלופדיה לחכמי גליציה, כרך כרך ג', המכון להנצחת יהדות גליציה, תשל"ח-תשס"ה
- ^ יחד עם "החוזה מלובלין", "המגיד מקוז'ניץ" ו"האוהב ישראל".
- ^ שו"ת מראה יחזקאל סימן ק"ד בתשובה על רבו.
- ^ בין התקנות שתיקן:
- א) (=לבוש "צנוע")
- שלא ילכו הנשים בשטערין טיכלעך ובגרונד (=סוג כיסוי ראש מפואר),
- וגם שלא ילבשו שום בגד ואפילו מנעלים - ממאדע חדשה (=המודה החדשה, כלומר לפי צו האופנה) כמו שהולכים בשאר מקומות,
- וגם בצעיפים ילכו כמו שהלכו אמותיהם,
- ושלא ילכו על הראש בטיכל (=מטפחת ראש) אדום ובמנעלים שקורין סאנדלקעס (= סנדלים).
- ב) (=לא נשואות)
- הבתולות (=בנות - בדרך כלל נערות - שאינן נשואות) לא ילכו עם פיאות הראש (=סימן היכר לאשה נשואה) וגם עם קריינדליך,
- ולא דייטשע כתונתים (=בגדי נשים של מערב אירופה).
- ה) (=אולי צריך להיות: ג') (=העונש לחייט התופר לפי האופנה)
- החייט אשר יתפור איזה בגד עם מאדע חדשה יקנסו אותו בפעם ראשון.
- ופעם שנית יעבירו אותו כמבואר בפנקס דחבורא חייטים.
- ^ הסיפור מובא בקצרה באתר סנונית בסיפור על ביקור בעיירה רימנוב, ובאופן מפורט בבלוג האגדה על נפוליאון ומלחמת גוג ומגוג - מתוך "אוצר הסיפורים".
- ^ וכן כתב רבי גרשון קמלהר ב"מבשר טוב" פרשת בשלח, בשם: "גלוי וידוע להזקנים והיודעים".
- ^ סוף ספר בארות המים מפי עד ראייה ששמע זאת מפיו.
- ^ הספר תפארת מנחם מקוון, באתר ספרים עבריים.
