מפשעה

**מפשעה**
	איור של אזור המפשעה
שיוך	ירך
תיאור ב	המילון האנציקלופדי ברוקהאוס ואפרון
מזהים
לטינית (TA98)	regio inguinalis
טרמינולוגיה אנטומיקה	A01.2.04.006
TA2 (2019)	262
FMA	24040
קוד MeSH	A01.923.047.365
מזהה MeSH	D006119
מערכת השפה הרפואית המאוחדת	C0018246

המִפשׂעה היא קו החיבור של החלק הפנימי בירך עם הבטן התחתונה והאזורים הסמוכים לקו זה. היא השטח החלול שבין החלק התחתון של הבטן והחלק העליון של הירך, המקום בגוף, שהרגלים נפרדות ממנו בפסיעה.^[1] אזור המפשעה מכיל שרירים, עצבים, כלי דם, בלוטות לימפה ותעלה המעבירה מבנים מהאגן אל חיץ הנקבים (בלעז פרינאום, TA:Perineum - מיוונית: περίνεος). בשל פעולותיה הרבות, המפשעה מועדת לפציעות שונות, במיוחד אצל ספורטאים המבצעים תנועות פתאומיות או חוזרות ונשנות של הגפיים התחתונות. המפשעה כוללת בין היתר את אברי המין החיצוניים. אף על פי שמילה זו נמצאת בשימוש רחב, היא לא מהווה הגדרה אנטומית פורמלית.

המילה מופיעה כבר בתנ"ך, בספר דברי הימים א: ”וַיִּקַּח חָנוּן אֶת עַבְדֵי דָוִיד וַיְגַלְּחֵם וַיִּכְרֹת אֶת מַדְוֵיהֶם בַּחֵצִי עַד הַמִּפְשָׂעָה וַיְשַׁלְּחֵם” (ספר דברי הימים א', פרק י"ט, פסוק ד').

מבנים גרמיים במפשעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המבנים הגרמיים באזור המפשעה כוללים שלושה מפרקים הנמצאים תחת עומס רב וחשופים לפציעות.

מפרק הירך : מפרק הירך נמצא באזור המפשעה ומגשר במפשעה בין ראש עצם הירך (Femur) לבין המרחשת (Acetabulum) באגן. פעולת ההליכה ונשיאת משקל הגוף מצריכות שילוב של עמידות גבוהה וטווח תנועה רחב. פעילות זו עלולה לגרום לפציעות ובלאי במפרקי הירך.

מפרקי העצה והכסל (Sacroiliac Joint) : מפרקי העצה והכסל מהווים את המפגש בין עצם העצה (Sacrum) לבין עצמות הכסל (Ilium). תפקידם העיקרי הוא העברת עומס מפלג הגוף העליון לגפיים התחתונות. המפרקים הללו גם הם נפגעים בקלות בעקבות פעילות פיזית עמוסה או תנועות חוזרות. פוביס סימפיזיס (Pubic symphysis) : מפרק סחוסי משני הנמצא בין הראמי העליון השמאלי והימני של עצמות הירך. הוא נמצא לפני ומתחת לשלפוחית השתן.^[2]

בקע מפשעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקע מפשעתי (נקרא גם הרניה, שבר או קילה) זהו הבקע הנפוץ ביותר. נוצר במצב בו רקמה רכה מתבלטת דרך נקודה חלשה או דרך קרע בדופן הבטן התחתונה. הבליטה עלולה לגרום לכאב רב כאשר משתעלים, מתכופפים קדימה או מרימים משא כבד. בעקבות כך, נדרש טיפול רפואי כדי לתקן את הבעיה ולמנוע סיבוכים עתידיים נוספים. ישנם שני סוגים עיקריים - בקע בתעלת המפשעה (השכיח ביותר) ובקע פמורלי אשר נמצא בסיכון גבוה יותר להתפתחות תופעות לוואי רבות, כגון נמק של המעיים.^[3]

אבחון בקע מפשעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברוב המקרים, האבחנה של בקע נעשית על ידי זיהוי הסימפטומים ובאמצעות בדיקה גופנית. במקרים שבהם המצב אינו ברור, ניתן לבצע בדיקות נוספות כמו אולטרסאונד, CT או MRI. חשוב לזכור כי ישנם גם מקרים רפואיים אחרים שיכולים לגרום לסימפטומים דומים לאלה של בקע, כמו תסביב של האשך או כאב אורתופדי (הנפוץ בקרב ספורטאים).

טיפול בבקע מפשעתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימות שלוש גישות ניתוחיות ראשיות לטיפול בבקעים. הגישה הראשונה הינה הגישה הפתוחה. זו הגישה המסורתית שהייתה נפוצה בעבר. בתהליך זה, המנתח יוצר חתך גדול מעל הבקע ובדרך כלל משתמש בהשתלת רשת לתיקון הבקע. הגישה השנייה הינה הלפרוסקופית, ובה יוצרים שלושה חורים קטנים בדופן הבטן ליד הטבור, ודרכם מוחדרת מצלמה וכלים ניתוחיים לתיקון הבקע, כולל השתלת רשת על האזור החלש.

הגישה האחרונה היא הרובוטית. רובוט דה וינצ'י הוא כלי כירורגי מתקדם המשמש בניתוחים רבים, ובהם גם בתיקון בקע. בשימוש ברובוט, המנתח מניע את הכלים הניתוחיים באמצעות מחשב, מה שיכול להוביל לתוצאות טובות יותר ולזמני החלמה קצרים יותר. בנוסף, שיטה זו מפחיתה כאב אחרי ניתוח.^[4]^[5]