עין גנים (עיר מקראית בשפלה)

נחלות שבטי ישראל

עֵין גַּנִּים הייתה עיר מקראית בשפלת יהודה, הנזכרת פעם אחת בתנ"ך (עיר נוספת בשם "עין גנים" הייתה בנחלת שבט יששכר).העיר נזכרת בספר יהושע בתיאור ערי השפלה שבנחלת שבט יהודה: ”בַּשְּׁפֵלָה אֶשְׁתָּאוֹל וְצָרְעָה וְאַשְׁנָה וְזָנוֹחַ וְעֵין גַּנִּים תַּפּוּחַ וְהָעֵינָם”. והיא ממוקמת בסמוך למושב ישעי הוא מקומה המשוער של עין גנים המקראית. ועדת השמות הממשלתית העניקה לחורבה זו את השם "חורבת גנים". בחפירות שנערכו במקום, נתגלו חרסים מהתקופה החשמונאית, מקווה טהרה ומערות קבורה.

היסטוריה

את ראשית ההתיישבות בחורבת גנים יש לייחס לימי הבית הראשון תקופת הברזל הב׳. כאשר ממצאי הסקרים והחפירות במקום מצביעים על פעילות בשלוש תקופות עיקריות מעבר לתקופת הברזל. תקופת בית שני – המחצית השנייה של המאה השנייה לפנה"ס ועד למחצית הראשונה של המאה השנייה לסה"נ. כאשר לתקופה זו יש לייחס את חלקי מבנים, את מקווה הטהרה וקברי הכוכים שנמצאו במקום. לאחר מכן מתקיים יישוב בתקופה הביזנטית, בעיקר המאה השישית והשביעית, להן ניתן לייחס את הממצאים של גת שבה מגרעת לבורג, שהיה נפוץ במכבשי יין בתקופה הזו. לאחר מכן מתקיים יישוב גם בתקופה הממלוכית, המאות ה – 13 וה – 14 זאת על פי ממצאים קרמיים במקום.

היישוב היהודי בחורבת גנים בתקופת הבית השני מהווה חלק מהיישוב היהודי בצפון שפלת יהודה. ברדיוס של 10 ק״מ סביב האתר, נסקרו למעלה מעשרים אתרים כפריים שבהם עדויות לזהותם היהודית של התושבים. ראשית היישוב במקום הייתה כבר בימי החשמונאים, ככל הנראה במחצית השנייה של המאה הב׳ לפסה״נ. לא מן הנמנע כי יישוב זה נועד להרחיב את היישוב הקדום. שטחו הבנוי השתרע על פני כ-15 דונם, שנכללו בהם שטחים פתוחים.

מיקום האתר — סמוך למפגש הנחלים ישעי, שמש ושורק, ולא הרחק מנחל ירמות — הקנה לו נגישות לקרקעות פוריות שנמצאו בעמקי הנחלים מחד ולדרך הראשית בנחל שורק מאידך. בשל מספרם המצומצם של מקורות המים הקבועים בסביבה, נדרשו המתיישבים לאגור מים בבורות, שמאות כמותם נמצאו בשפלת יהודה.

עדות להתיישבות בחורבת גנים בתקופה הממלוכית היא הממצא הקרמי ממכלול הגתות, המלמד שלפחות בגת אחת נעשה שימוש משני, אולי להפקת שמן זית. דומה כי בתקופה זו היה היישוב באתר דליל, כפי שעולה מנתוני הסקר באתרים אחרים בשפלת יהודה.

ארכיאולוגיה

הממצאים הארכאולוגים במקום תורמים לתיארוך ההתיישבות באתר, זאת בזכות הממצאים הקרמיים, המטבעות ושרידי המבנים והמתקנים. בחפירה נתגלו 18 מטבעות כשהמטבע הקדום ביותר הוא של אנטיוכיוס הד׳ 175–168 לפסה״נ, ממטבעת עכו, והמאוחר ביותר הוא ברונזה קטן מהמאות הד׳–הה׳ לסה״נ. טווח התאריכים של המטבעות מלמד כי 12 מתוך 18 המטבעות מצביעים על המשכיות בהתיישבות במקום, החל במאה הב׳ לפסה״נ עד שלהי המאה הא׳ – ראשית המאה הב׳ לסה״נ.

מקווה

למקווה הטהרה באתר היה חדר מבוא 2.4–2.8 × 4.9 מ' וחדר טבילה בגודל של 3.9X4.8X4.1-3.8 ובעומק של 1.5מטר. שבע מדרגות נחצבו בסלע, כאשר שלוש מדרגות נוספות נחצבו בחדר הטבילה. לפי ממדיו הגדולים יחסית, מדובר במקווה ציבורי שהיה קרוב אל השטחים החקלאיים של היישוב ואל מערות הקבורה באתר.

גתות

בסביבת האתר נמצאו מספר גתות קדומות שתקופתן מתפרשת מימי בית ראשון ועד התקופה הביזנטית, כשמתקופה זו נמצאה גת בה נעשה שימוש במכתשי בורג עץ שאפשרו סחיטה נוספת של הזגים. כמו כן חלק מרצפות הגות צופו באבני פסיפס לבן.

מחצבות

באזור האתר נמצאו תשע מחצבות, את בנוסף לכלל המתקנים החצובים בסלע שגם הם היו בתחילה מחצבות לאבני בניין. על פי הנראה רוב המחצבות הותקנו בשלהי הבית השני ובתקופה הביזנטית.

מערות קבורה

מערות הקבורה ממוקמות במערב האתר ובצפונו, בדומה למחצבות. שבע מערות כוכים ערוכות בשורה, במפלס אחיד בתחתית מצוק, כשלאחת מהן חזית מונומנטלית המעוטרת בכרכוב מגולף שמעליו חרותות כפות תמר מסוגננות. בשפכי השוד של המערה נתגלה מכסה מקומר של גלוסקמה. קברי הכוכים מעידים על נוכחות יהודית באתר בימי הבית השני, שכן מערות שכאלה אופייניות לקבורה בתקופות ההלניסטית והרומית הקדומה בארץ ישראל, והן הטיפוס העיקרי של מערות קבורה בימי הבית השני.