פדורה (אופרה)
פדורה היא אופרה בשלוש מערכות מאת אומברטו ג'ורדאנו לליברית איטלקית מאת ארתורו קולאוטי, המבוססת על המחזה פדורה משנת 1882 מאת ויקטורין סרדו. יחד עם אנדריאה שנייה וסיביר, אלו הן היצירות הבולטות ביותר של ג'ורדאנו.
האופרה בוצעה לראשונה בתיאטרון ליריקו במילאנו ב-17 בנובמבר 1898, בניצוחו של המלחין. ג'מה בלינצ'יוני בצעה את תפקיד פדורה עם אנריקו קארוסו כמאהב שלה, לוריס איפאנוב.
בשנת 1889 ראה אומברטו ג'ורדאנו את המחזה פדורה של סרדו בתיאטרון בליני בנאפולי, עם שרה ברנאר (עבורה נכתב המחזה) בתפקיד הראשי. המחזה היה פופולרי (הכובע "פדורה" נקרא על שמו). הוא ביקש מיד מסרדו רשות לבסס אופרה על המחזה, וסרדו סירב בתחילה מכיוון שבאותה תקופה ג'ורדאנו היה מלחין לא מוכר יחסית. לאחר הצגת הבכורה של רג'ינה דיאז שלו משנת 1894, המוציא לאור של ג'ורדאנו, אדוארדו סונזוגנו, פנה שוב לסרדו, שדרש סכום שסוזוגנו העריך כמופקע. רק בניסיון השלישי, ואחרי הצלחתו של ג'ורדאנו עם אנדריאה צ'נייר ב-1896, הושגה הסכמה להלחנת האופרה.
ההופעה הראשונה שלה התקיימה במילאנו בתיאטרון ליריקו אינטרנשיונל. ג'מה בלינצ'יוני שרה את תפקיד פדורה, ואנריקו קארוסו היה לוריס איפאנוב. האופרה זכתה להצלחה רבה בערב הפתיחה שלה, ועד מהרה הובאה לאופרה הממלכתית של וינה על ידי גוסטב מאהלר, ולאחר מכן לפריז, שם על פי הדיווחים היא זכתה להערכה על ידי ז'יל מאסנה וקאמי סן-סנס.
הצגת הבכורה שלה בארצות הברית ב-5 בדצמבר 1906, באופרה המטרופוליטנית של ניו יורק, עם קארוסו בתור הרוזן לוריס, לינה קוואליירי בתור פדורה וארתורו ויניה מנצח, זכתה הצלחה רבה. בוצעו שמונה הופעות בעונות 1906/1907 ו-1907/1908. בשנות ה-20 זכתה ל-25 הופעות נוספות בין 1923 ל-1926. אולם עד אמצע המאה ה-20, הטעמים האופראיים השתנו, ומחוץ לאיטליה האופרה הוצגה מעט מאד.[1] באיטליה שמרה על הפופולריות שלה במהלך שנות ה-50, ה-60 וה-70, ובוצעה על ידי סופרנים וטנורים מפורסמים כמו מריה קניגליה, מריה קאלאס, רנאטה טבאלדי, מגדה אוליברו, אנטונייטה סטלה, מרסלה פובה, ג'וזפה די סטפנו ומריו דל מונקו.
בשנות התשעים חלה התעניינות מחודשת בפדורה, עם הפקות חדשות באופרה הממלכתית של וינה, לה סקאלה, המטרופוליטן של ניו יורק, האופרה הלירית של שיקגו, בית האופרה המלכותי, קובנט גארדן, האופרה הלאומית של וושינגטון ותיאטרו תיאטרו קולון בבואנוס איירס. זמרות בולטות בהפקות שלאחר 1990 כוללות את מירלה פרני, רנאטה סקוטו, אגנס בלטסה, קטיה ריקיארלי ומריה גולג'ינה בתור פדורה; ופלאסידו דומינגו, חוסה קאררס וחוזה קורה בתור לוריס. בין ההופעות האחרונות של פדורה ניתן למנות את אלו באופרה הממלכתית של וינה ב-2003, לה סקאלה ב-2004, באופרה של הולנד פארק בלונדון ב-2006, ובמטרופוליטן אופרה בניו יורק ב-2022/2023.
| תַפְקִיד | סוג קול | שחקנים בבכורה, 17 בנובמבר 1898 (מנצח: אומברטו ג'ורדאנו) |
|---|---|---|
| הנסיכה פדורה רומזוב | סופרן | ג'מה בלינצ'יוני |
| הרוזן לוריס איפנוב | טנור | אנריקו קארוזו |
| הרוזנת אולגה סוקרב | סופרן | |
| דה סיריקס, דיפלומט | בריטון | דלפינו מנוטי |
| דזירה, משרת | טֶנוֹר | |
| דימיטרי, משרת | קונטרה אלט | |
| גרץ', מפקח משטרה | בס | |
| לורק, מנתח | בריטון | |
| צ'ירילו, עגלון | בריטון | |
| ברון רובל | טנור | |
| בורוף, רופא | בריטון | |
| סרג'יו, משרת | בס | |
| ניקולה, משרת | קונטרה/בס | |
| מישל, סבל | תפקיד מדובר | |
| ילד איכר | קונטרה | |
| בולסלאו לזינסקי, פסנתרן | (תפקיד שקט) |
תקציר[עריכת קוד מקור | עריכה]
מערכה 1[עריכת קוד מקור | עריכה]
סנט פטרבורג, 1881. ליל חורף בארמונו של הרוזן ולדימיר אנדרייביץ'
הנסיכה פדורה, שעתידה להתחתן עם הרוזן ולדימיר אנדרייביץ' למחרת, מגיעה ושרה על אהבתה אליו ("Quanti fior ... Ed ecco il suo ritratto"), מבלי לדעת כי ולדימיר בגד בה עם אישה אחרת. נשמע קול פעמוני מזחלות ולדימיר מובא, פצוע אנושות. רופאים וכומר מזומנים, והמשרתים נחקרים (דימיטרי: "Signore, alle otto e mezzo"; Cirillo: "Egli mi disse"). פדורה נשבעת על הצלב הביזנטי המעוטר בתכשיטים שהיא עונדת (אריה: "Dite coragio ... Su questa santa Croce") כי מותו של אנדרייביץ' ינוקם. קיים חשד כי הרוזן לוריס איפאנוב, היה כנראה המתנקש. דה סיריקס (דיפלומט) וגרטש (מפקח משטרה) מתכננים חקירה.
מערכה 2[עריכת קוד מקור | עריכה]
פריז
פדורה מגיעה בעקבות איפאנוב לפריז כדי לנקום את מותו של ולדימיר. בביתה של פדורה מתקיימת קבלת פנים, שם מציגה הרוזנת אולגה סוקרב את הפסנתרן הפולני הווירטואוז בולסלאו לזינסקי. דה סיריקס שר על נשים רוסיות ("La donna russa è femmina due volte"); אולגה מתמודדת עם אריה המשווה בין ג'נטלמנים פריזאים ליין של האלמנה וו קליקו ("Eccone un altro più somigliante ancor"). איפאנוב מגיע ומצהיר על אהבתו לפדורה ("Amor ti vieta"). כשלז'ינסקי מנגן עבור החוגגים, פדורה אומרת לאיפאנוב שהיא חוזרת לרוסיה למחרת. הוא נואש כי הוגלה מרוסיה ואינו יכול ללכת אחריה; הוא מודה שהוא הרג את ולדימיר. פדורה מבקשת ממנו לחזור לאחר סיום קבלת הפנים כדי לספר לה את כל הסיפור. כשהיא לבד, פדורה כותבת מכתב למפקד המשטרה הקיסרית ברוסיה המאשימה את איפאנוב ברצח ולדימיר. איפאנוב חוזר ומסביר שהוא הרג את ולדימיר כי ולדימיר ואשתו של איפאנוב, וונדה היו נאהבים. איפאנוב מצא אותם יחד. ולדימיר ירה לעבר איפאנוב ופצע אותו. הוא השיב אש והרג את ולדימיר. פדורה מבינה שהיא התאהבה באיפאנוב ושהוא רצח לא למטרות פוליטיות, אלא כדי להגן על עצמו ועל כבודו. הם מתחבקים והיא משכנעת אותו לבלות איתה את הלילה.
מערכה 3[עריכת קוד מקור | עריכה]
הרמה הברנית בשווייץ
איפאנוב ופדורה הם עכשיו נאהבים (האריה הקצרה שלו: "Te sola io guardo") ומתגוררים בווילה שלה. איתם גרה חברתה, אולגה, ששרה אריה על רכיבה על אופניים ("Se amor ti allena", שלפעמים מושמטת). דה סיריקס מגיע. הוא מתגרה באולגה על אהובה הקודם לזינסקי (" Fatevi cor, Contessa!") ומזמין אותה לרכיבה על אופניים. הוא אומר לפדורה כי כתוצאה מהמכתב שכתבה למפקד המשטרה, אחיו של איפאנוב, ולריאנו נעצר על חלקו במזימה לרצוח את ולדימיר ונכלא במבצר על נהר נייבה. לילה אחד הנהר הוצף וולריאנו טבע למוות. כשאמו של איפאנוב שמעה את הבשורה, היא התמוטטה ומתה. פדורה כועסת - היא גרמה לשני מקרי מוות ("Dio di giustizia"). איפאנוב מקבל מכתב מחבר ברוסיה המודיע לו על מותם של אמו ואחיו ושהסיבה לכך היא אישה המתגוררת בפריז שכתבה למשטרה מכתב המפליל אותו. פדורה מתוודה על כתיבת המכתב ומתחננת למחילה מאיפאנוב. כאשר הוא מסרב בתחילה ומקלל אותה, פדורה בולעת רעל אותו היא שומרת חבוי בצלב שהיא תמיד עונדת. איפאנוב מתחנן בפני הרופא שיציל אותה אבל זה מאוחר מדי. פדורה מתה בזרועותיו.
הקלטות[עריכת קוד מקור | עריכה]
"Amor ti vieta" ("אהבה אוסרת עליך")[2]היא האריה המפורסמת ביותר מהאופרה ולעיתים קרובות שרים אותה טנורים ברסיטלים, במיוחד כקטע הדרן. את האריה הקצרה הזו (בערך 1:51 דקות) שר הרוזן לוריס כשהוא מכריז על אהבתו לפדורה במערכה השנייה. התחבבה מייד על הקהל הוא הושרה על ידי אנריקו קארוסו בערב הפתיחה של האופרה.[3] ניתן לשמוע את קארוסו שר את האריה, בליווי הפסנתר על ידי ג'ורדאנו עצמו, בכרך 1 של אנריקו קארוסו - הקלטות האופרה השלמות (נאקסוס 8.110703). הקלטה זו נעשתה בשנת 1902.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- תיעוד 'אמור טי ויטה' על מאגר הנתונים של אריה. (נגישה ב-1 באפריל 2007)
- פיירמן, ריצ'רד, 'ביקורת: פדורה, פארק האופרה הולנד, לונדון', הפייננשל טיימס, 11 ביוני 2006.
- Gelli, Piero (עורך), Dizionario dell'Opera, 2006, מילאנו: Baldini Castoldi Dalai,מסת"ב 88-8490-780-2
- Girardi, Michele, 'Fedora, una primadonna sull'orlo di una crisi di nervi' ב-Fedora, 2000, Turin: Teatro Regio di Torino, pp. 9–20. קובץ PDF. (נגישה ב-1 באפריל 2007)
- גובל, ווילפריד, פדורה דיסקוגרפיה 1931–1998, ב-Operone (נכנס ל-1 באפריל 2007)
- Melitz, Leo, The Opera Goer's Complete Guide (תרגום ריצ'רד סלינג'ר), 1921, ניו יורק: Garden City Publishing Company. (נגישה ב-1 באפריל 2007)
- ארכיון מטרופוליטן אופרה. (נגישה ב-1 באפריל 2007)
- Ponick, TL, 'קולות מצילים את פדורה מבימוי גרוע', הוושינגטון טיימס, 1 בנובמבר 1998 (סקירה של ההופעה באוקטובר 1998 באופרה הלאומית של וושינגטון).
- Tommasini, Anthony, '70 Years Later, a Melodrama Is Back', הניו יורק טיימס, 7 באוקטובר 1996. (נגישה ב-1 באפריל 2007)
- וולפה, מייקל, 'פדורה - בדיוק מה שהקהל הזמין' (הערות תוכנית להופעות ביוני 2006 של הולנד פארק אופרה, לונדון: רובע המלכותי של קנסינגטון). (נגישה ב-1 באפריל 2007)
- Fedora: Scores at the International Music Score Library Project
- libretto of Fedora, from operalibretto.com
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בקרת זהויות  |
|
|---|