פורטל:השפה העברית/הידעת?/32

בניין הפעיל בעברית, מורה פעמים רבות על גרימה של פועל כלשהו בבניין קל. הבדרן הצחיק את הקהל, כלומר גרם לקהל לצחוק; הנהג החנה את רכבו, כלומר גרם לרכבו לחנות; הברז הזרים מים, כלומר גרם למים לזרום. כך גם התפרשה המילה "להגיע" בעברית המקראית: להגיע, פירושו לגרום לדבר מה לנגוע. כך הפסוק בשמות, "...וְהִגַּעְתֶּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזֹת מִן הַדָּם אֲשֶׁר בַּסָּף" (י"ב, כ"ב), מורה לגרום לדם שבכלי לנגוע במשקוף ובשתי המזוזות, כלומר למרוח אותו על המשקוף ועל שתי המזוזות. לא לחינם אומר משורר תהילים, "הוֹשִׁיעֵנִי... כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ" (ס"ט, ב') ולא "כי הגיעו מים עד נפש", מפני שהמים לא גרמו לדבר לנגוע בנפש. גם ה"נפש" שבפסוק אינה בהכרח מילה נרדפת לנשמה. בעברית המקראית, "נפש" משמשת פעמים רבות דווקא כמילה נרדפת ל"צוואר", ל"גרון", ל"פה" או לשאר איברי העיכול או הנשימה. לדוגמה, בקשתו של משורר תהילים, "אַל תִּתְּנֵנִי בְּנֶפֶשׁ צָרָי" (כ"ז, י"ב), מתפרשת כבקשתו שלא להינתן בפיהם של צריו המבקשים "לֶאֱכֹל את בשרו" (כ"ז, ב'). הפסוק "כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", אומר אפוא כי המים הגיעו כבר עד לגרונו של המשורר.