פורטל:תולדות עם ישראל
תולדות עם ישראל, או ההיסטוריה של היהודים, הם מכלול האירועים והתופעות של עם ישראל, אשר נחרתו בזיכרון הקיבוצי של האנושות. הם תוארו במגוון סוגות של יצירה וביטוי: בשירה ובסיפורת, במחקר האקדמי ובאמנות החזותית. אלו נוצרו במשך דורות רבים על ידי פשוטי העם ואליטות מנהיגות, ונשמרו בתודעה, במסורת ובאמצעי שמירה חומריים מדור לדור. ראשיתו של המחקר ההיסטורי האקדמי של עם ישראל, בראשית המאה ה-19 בתנועת חכמת ישראל; והמשכו בעבודתם של היסטוריונים ברחבי תבל, ועיקרו נערך בישראל מאז מחצית המאה ה-20.
תולדות עם ישראל כפי שנרשמו בחיבורים, מאז העת העתיקה, הושפעו ממסורות קדומות שנמסרו מדור לדור בעל פה ובכתב; אולם יתר על כך, ההיסטוריוגרפיה היהודית לדורותיה הושפעה מן העובדה שבעם ישראל, ולא בעם קדמון אחר, היה הציווי לזכור מצווה דתית מחייבת. תפיסת העולם היהודית אשר ייחסה משמעות מכריעה להיסטוריה, נלקחה אל הדתות הנצרות והאסלאם. ועל פיה ההיסטוריה היא התגלות רצונו של האל בעולם. החידוש שבה, בימים עברו, היה אפשרות למפגש בין האדם לבין האל במימד הזמן, ולא רק במימד המקום או הטבע. והגם, שהמועדים והחגים של עם ישראל קשורים למחזור השנה החקלאית, הם מעידים על אירועי העבר, שבו התחוללו המאורעות המכריעים והגדולים בתולדות האומה, בראשיתה. מימד הזמן והאירוע ההיסטורי שיש לזוכרו, ואף ללמוד ממנו אמונה, מופיע במקרא פעמים רבות; למשל, בדברי האל למשה לאסוף את בני ישראל העבדים במצרים ובמעמד הר סיני; מאורעות העבר השתמרו בשירה המקראית: שירת הים, בשירת דבורה בספר שופטים, ובשירת האזינו בספר דברים, בה נאמר: "זְכֹר ימות עולם בינו שנות דור ודור". לאחר חתימת הקנון המקראי, לא נכתבה כמעט היסטוריוגרפיה שיטתית ורחבת יריעה על ידי יהודים. חיבוריו של יוסף בן מתתיהו ממנהיגי המרד הגדול, אשר נעשה היסטוריון ברומא, הם קו פרשת המים. בימי הביניים כמעט ונאלם המופע ההיסטוריוגרפי היהודי העצמי והשיטתי. מספר חיבורים היסטוריים נכתבו על ידי יהודים מהמאה ה-5 ועד ראשית העת החדשה, נכתבו רובם בסוגה ההלכתית; כגון אגרת רב שרירא גאון ואגרת תימן של הרמב"ם. גירושי יהודי חצי האי האיברי, בשנים 1492-1497, שבהם גם התגלתה יבשת אמריקה, סימנו את ראשיתה של תקופה חדשה, במערב, כמו ביהדות העולם כולו. אולם התמורה הגדולה בהיסטוריוגרפיה היהודית העצמית, התחוללה במערב אירופה, במפנה המאות ה-18-ה-19. מאז המאה ה-19, התגברה הסקרנות והתעניינות אל בעבר הלאומי היהודי. זו התעצמה כחלק מן התמורות והמהפכות החברתיות והמדיניות בכלל האנושות, במערב, ובכלל זה בעם ישראל, מאז המאה ה-19, במאה ה-20 ואל המאה ה-21. תנועת ההשכלה גרמה לעליית קרנה של ההיסטוריה כחכמה שחובה ללמוד אותה, ואף כמדע ביסודם של תפיסות עולם ומשטרים חדשים, כגון לאומיות ומדינת לאום, קומוניזם ויחסים בינלאומיים. ההיסטוריוגרפיה היהודית שנכתבה מראשית העת החדשה על ידי יהודים ושאינם יהודים, ניסתה בדרכים שונות לבטא את הזיכרון היהודי הייחודי מאז העת העתיקה. אולם, היא אין בידה כמובן היכולת לשחזר אותו במלאוּת, ואף נמצאת עמו בדין ודברים נוקב; זוהי הסתירה הפנימית המונחת לרגליהם של כותבי ההיסטוריה באשר הם, ויהודים כותבי תולדות עמם, בכלל זאת. |
|||
|
יהודה מגידוביץ – אדריכל בתל אביב
וינסטון צ'רצ'יל ויחסו אל הציונות והשואה
הזהות העצמית של עם ישראל בתקופת בית שני
|
לשון חז"ל (נקראת גם לשון חכמים או לשון המשנה) היא השפה העברית כפי שהייתה מדוברת ונכתבת בפי היהודים בין המאה הראשונה והמאה החמישית לספירה. לשון חז"ל היא השפה שבה נכתבו המשנה, המדרשים וחלק מן התלמוד הבבלי והירושלמי.
ההבדל שבין השפה שבה כתוב התנ"ך לבין השפה שבה כתובה המשנה ניכר מיד לעין, ושימש נושא למחקר של הבלשנים לאורך הדורות. ההבדל הזה היה ידוע גם לדוברי הלשון עצמם, שאמרו "לשון תורה לעצמה, לשון חכמים לעצמה" (תלמוד בבלי, מסכת עבודה זרה, דף נ"ח ע"ב).
בית הכנסת טראנסיטו בעיר טולדו, בספרד, הפך לכנסייה לאחר גירוש ספרד בשנת 1492
לגלריית תמונות בנושא תולדות עם ישראלמבשרי הציונות הם הוגי הדעות אשר יצרו את עולם הרעיונות והמונחים של ההגות הציונית ממחצית המאה ה-19, והציגו אותו בכתביהם. אישים אלו ביקשו להקים בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל. מבשרי הציונות פעלו בשנים 1860-1874, בטרם ההכנות לעלייה הראשונה (1881), הציונות מדינית (1896) והציונות המעשית. בין מבשרי הציונות מקובל למנות את הרב יהודה אלקלעי (1798-1878), הרב צבי קלישר (1795-1874), והוגה הדעות משה הס (1812-1875). הוגה הדעות והעסקן הציוני נחום סוקולוב הגדיר כ"מבשר הציונות" את כל מי שחפץ בחידוש היישוב העברי בארץ ישראל, ודאג לגורלו של עם ישראל. הגדרה רחבה זו הובילה אותו לכלול ברשימתו אישים כגון משה מונטיפיורי, אדולף כרמיה, אליעזר בן-יהודה ואף את שבתי צבי. גישה דומה ניתן למצוא אצל נתן מיכאל גרבר, אשר גם הוא החל למנות את "מבשרי הציונות" במאה ה-17, אולם הגדרתו ל"מבשר הציונות" הוא כל מי ששאף להקמת מדינה עברית, בין אם היא בארץ ישראל, או בכל מקום אחר בעולם. בדעה זו תמך ההיסטוריון בן-ציון דינור, והביא אסמכתאות לה בכתביו.
לרשימה המלאהמשה מנדלסון היה פילוסוף והוגה דעות יהודי-גרמני, מאבות תנועת ההשכלה היהודית. מנדלסון נחשב לדמות מייצגת של ראשית העידן המודרני בתולדות יהודי אירופה, ובתולדות עם ישראל בכלל. במישור הגרמני הכללי השתלב מנדלסון בשיח הנאורות הגרמנית בת הזמן. הוא פרסם ספרים ומאמרים שזכו להערכה ולתפוצה רבה, אך נאלץ להתמודד עם גילויים של חוסר סובלנות כלפי מוצאו היהודי. במישור היהודי הוציא מנדלסון לאור את כתב-העת העברי המודרני הראשון "קהלת מוסר", פרסם תרגום לגרמנית וביאור של חמשת חומשי תורה. מנדלסון נאבק למען מתן זכויות ליהודים, וייצג יהודים יחידים וקהילות שלמות בפני שלטונות המדינה.
לרשימה המלאה בנושא אישיות נבחרתשמואל פיינר הוא פרופסור מן המניין להיסטוריה יהודית מודרנית באוניברסיטת בר-אילן, היסטוריון של תהליכי המודרניזציה והחילון ביהדות אירופה במאות המאה ה-18 וה-19 ובמיוחד חוקר הנאורות היהודית – תנועת ההשכלה היהודית. עוד כתלמיד מחקר פרסם בכתבי העת "ציון" ו"תרביץ" את מאמריו הראשונים, שהתקבלו כפריצת דרך במחקר ההיסטוריה של ההשכלה. כחוקר השתתף בכנסים רבים בישראל, באירופה ובארצות הברית, והוא מרבה להרצות גם בפני קהל רחב של שוחרי ידע והיסטוריה יהודית. היה עמית במכוני מחקר שונים בישראל ובחו"ל ובכללם המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטה העברית, מרכז סכוליון של האוניברסיטה העברית, עמית הארי סטאר באוניברסיטת הרווארד, עמית במרכז ללמודי יהדות באוניברסיטת פנסילבניה בפילדלפיה ועמית במרכז ללימודי יהדות באוניברסיטת אוקספורד. הוא השתתף בארגונם של כמה כנסים בינלאומיים וערך ספרים שהתפרסמו באנגליה, בגרמניה ובארצות הברית. במקביל למחקר ולהוראה הוא פעיל במסגרות אקדמיות שונות, ובכללן מרכז זלמן שזר, האוניברסיטה הפתוחה, האיגוד העולמי למדעי היהדות, החברה ההיסטורית הישראלית (חבר ההנהלה ובשנים 2004–2007 סגן יו"ר החברה), ומכון ליאו בק לחקר יהודי גרמניה (חבר ההנהלה והחל משנת 2007 יו"ר המכון).
לרשימה המלאה של היסטוריונים נבחריםהמוזיאון להיסטוריה יהודית (בהולנדית: Joods Historisch Museum) באמסטרדם, מציג את ההיסטוריה של יהדות הולנד ואת פזורתה בתפוצות ישראל.
המיליון השביעי: הישראלים והשואה הוא מחקרו של העיתונאי וההיסטוריון תום שגב, על המפגש בין היישוב וניצולי השואה, השלכותיה על גיבוש החברה הישראלית, והשפעתה על הזהות הישראלית של דור הילודים במדינת ישראל. ראה אור בשנת 1991.
היהודי זיס הוא כותרם של שני רומנים, הידוע יותר מביניהם מאת הסופר היהודי גרמני ליון פויכטוונגר (1925). שני הרומנים עוסקים בסיפור חייו של יוזף זיסקינד אופנהיימר (1698 או 1699 – 4 בפברואר 1738 ליד שטוטגרט), בנקאי יהודי שהיה יועץ כספי לדוכס קרל אלכסנדר מווירטמברג והוצא להורג באכזריות לאחר מותו של פטרונו. הרומן של פויכטוונגר בנוי מחמישה חלקים: "האצילים", "העם", "היהודים", "הנסיך", "האחר". בנוסף לדמויות אמיתיות שהיו קיימות בהיסטוריה, הכניס פויכטוונגר לסיפור דמויות שהמציא, כמו הרב גבריאל (המייצג את ה"תודעה היהודית" של זיס) ובתו נעמי, שהיא גם הדמות היחידה המוצגת באופן חיובי ברומן. הדמות הוכנסה לרומן על מנת להפוך את ההתרחשויות לדרמטיות ו"סיפוריות" וחלק מן הפרשנים טוענים שהיא מייצגת את "החכמה והנשמה הטהורה של עם ישראל".
ארכיונים בתולדות עם ישראל הוקמו בישראל וברחבי העולם כדי לשמור על כתבי יד, מסמכים ותעודות של קהילות ואישים. ארכיונים של קהילות ושל יחידים, במשך הדורות, ובמיוחד בעת החדשה הוקמו מאות ארכיונים; חלקם אבדו מפגעי הטבע או בידי פורעים. הארכיונים אוצרים חומרים מגוונים, במדיה כתובה ואמנותית, מודפסת ומצולמת, מאלפי השנים של תולדות עם ישראל.
ארכיון מכון בן-צבי מכיל אוספים רבים, חלקם שנאספו על ידי יצחק בן-צבי ורעייתו רחל ינאית, בתחומי העניין והמחקר שלהם, וחלקם שנתרמו למכון במשך השנים. הם שמורים בספריית יד יצחק בן צבי. אוספי ארכיון כוללים כתבי יד ממגוון קהילות ברחבי העולם וממגוון תקופות, מאז העת העתיקה, "כתר ארם צובה", אשר חוקרי המקרא רואים בו את הנוסח המדויק ביותר של התנ"ך, המכונה גם "הכתר"; בשל הצורך לשמור עליו מנזקים, הוא נמסר ומוצג דרך קבע בהיכל הספר במוזיאון ישראל בסמוך לתצוגת המגילות הגנוזות. כמו כן, כוללים אוספי הארכיון עשרות אלפי מסמכים ציבוריים ופרטיים, ספרים נדירים ועיתונים של קהילות ישראל או הנוגעים לתולדות עם ישראל ובמיוחד תולדות היישוב והקהילות בארצות האסלאם, במגוון שפות ובהם הלשונות היהודיות: אמהרית, בוכרית, לאדינו, מאליאלאם, ערבית-יהודית, פרסית-יהודית וקרימצ'אקית.
מכתב קייב (באנגלית: The Kievian Letter; באוקראינית Київський лист) הוא מכתב מתחילת המאה ה-10 (לפי דעות אחרות: מן המאה ה-11), אשר נכתב על ידי כוזרים יהודים בקייב. מדובר במכתב בקשה כתוב עברית, אשר נכתב בשם אחד מבני קהילת הכוזרים היהודים בקייב. המכתב הוא חלק מאוסף עצום שהובא לקיימברידג' על ידי שניאור זלמן שכטר מגניזת קהיר. הוא נתגלה בשנת 1962 בידי נורמן גולב (Norman Golb) מאוניברסיטת שיקגו, בעת שעבר על מסמכים מן הגניזה. רוב החוקרים מעריכים כי המכתב נכתב בסביבות שנת 930. אחרים, בהתבססם על טבעו ה"מפציר" של המכתב, מעריכים יש לתארך את המכתב לתקופה מאוחרת יותר, שבה לא כבר היו הכוזרים כוח עיקרי בפוליטיקה של העיר.
ביבליוגרפיה בתולדות עם ישראל | |||||||
---|---|---|---|---|---|---|---|
|
קישורים מקוונים | |
---|---|
|
שמות, מונחים ומושגים בתנ"ך. מטרת המיזם ליצור ולטפח ערכים, תמונות וחטיבות ידע שהוזכרו שקשורים אל התנ"ך, הסביבה הגאוגרפית והעידן ההיסטורי שבו נכתב.
לרשימת מיזמי הפורטלהיסטוריה | תנ"ך | צה"ל | ביתא ישראל | היישוב | השואה |
ישראל | יהדות | השפה העברית | אתרי מורשת בישראל | ארכאולוגיה של המזרח הקרוב |
הספרייה הלאומית |
- כאן ואולי גם כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בנושא תולדות עם ישראל שרק מחכים שירחיבו אותם.
- מה שווה דף בקשת תמונות ואיורים אם לא מתייחסים אליו?
- נשמח לקבל עזרה ברשימת הערכים המבוקשים (אם בהוספת ערך מבוקש או בכתיבתו) וברשימת הערכים הזקוקים לשיפור (אם בהוספת ערך דורש שיפור או בכתיבתו) -
רשימת ערכים מבוקשים | |
---|---|
|
רשימת ערכים הדורשים שיפור | |
---|---|
|
מצאו ערכים לשיפור בנושא תולדות_עם_ישראל: לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)