קובור בני אסראאיל
 | |
| היסטוריה | |
|---|---|
| תקופות |
תקופת הברונזה  |
| אתר ארכאולוגי | |
| ארכאולוגים |
לואי-איג ונסן |
| מיקום | |
| מדינה | יהודה ושומרון |
| קואורדינטות | 31°50′32″N 35°16′08″E / 31.84225°N 35.26895°E |
|
(למפת הרי ירושלים רגילה)   קובור בני ישראל | |
  | |
קוּבּ֫וּר בַּ֫נִי אִסְרַאאִ֫יל (قبور بني إسرائيل; בתרגום לעברית: קברי בני ישראל) הוא אתר ארכאולוגי בראש נחל פרת. האתר ממוקם דרומית ליישוב גבע בנימין בבנימין, מצפון לירושלים, בצד כביש 437. במקום חמש מצבות גדולות.
דעת מיעוט בספרות המחקר מזהה ב'קבר בני ישראל' את מקום קבורתה של רחל אמנו, בשונה מהמסורות הממקמות אותו בקבר רחל שבקרבת בית לחם.
ארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
במקור שכנו באתר 5 אבנים עתיקות, אך אחת מתוכן נהרסה כאשר נסללה הדרך העוקפת את רמאללה.[1]
הארכאולוג הצרפתי, לואי-איג ונסאן, חקר את האתר ומצא כי בין האבנים שכן חדר קבורה שאותו תארך לתקופת הברונזה התיכונה.[2] הוא טען כי אוכלוסיות נוודיות מאותה העת קברו את נפטריהם במבנים שמהם נשארו רק האבנים הללו. חפירות באתר בוצעו על ידי צור אביליס ב-1997, שאיששו שהמבנה אכן היה בשימוש בתקופת הברונזה התיכונה.[2][3][4]
הזיהוי כקבר רחל[עריכת קוד מקור | עריכה]
החוקר הישראלי נגה הראובני בספרו אור חדש על ספר ירמיהו, והחוקר הצרפתי בן המאה ה-19 שארל קלרמון-גנו, קבעו כי 'קובור בני אסראאיל' הוא האתר המוזכר בספר שמואל כ”קְבֻרַת רָחֵל בִּגְבוּל בִּנְיָמִן, בְּצֶלְצַח” (שמואל א', י', ב').
זיהוי זה שונה מהזיהוי המקובל של קבר רחל בקרבת בית לחם, המתבסס על האמור בספר בראשית, ”וַיִּסְעוּ מִבֵּית אֵל, וַיְהִי-עוֹד כִּבְרַת-הָאָרֶץ לָבוֹא אֶפְרָתָה; וַתֵּלֶד רָחֵל, וַתְּקַשׁ בְּלִדְתָּהּ...וַתָּמָת רָחֵל; וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה, הִוא בֵּית לָחֶם. וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל-קְבֻרָתָהּ, הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת-רָחֵל עַד-הַיּוֹם.” (בראשית, ל"ה, ט"ו–י"ט). על פי הפרשנות המקובלת, מקום הפטירה והקבורה נמצאים על דרך האבות (המקבילה לתוואי הישן של כביש 60) בה הלך יעקב מאזור בית אל עד סמוך לבית לחם, שם מתה רחל.
הראובני טוען כי דרך האבות הקדומה, שלצידו נקברה רחל, אינו זהה לתוואי הישן של כביש 60, החופף לקו פרשת המים, וכי הדרך הקדומה נטה מקו פרשת המים לשולי הגבעות, כדי לקרבה למעיינות ומקומות יישוב. להשערתו של הראובני, דרך האבות נטתה באזור זה מזרחה, כדי להתקרב למעיין עין פרת. (כיום אכן עובר כביש 60 בשולי האתר, אולם תוואי זה הוא מטעמי ביטחון, כדי לעקוף את העיר הפלסטינית רמאללה).
לפי דרכו הפרשנית, מזהה הראובני אתרים נוספים מן הפסוק בספר שמואל באזור זה. לדעתו, "גבול (שבט) בנימין" האמור בפסוק מתייחס לגבול הצפוני של נחלת שבט בנימין, הגובלת בצפונה בנחלת שבט אפרים. את "צלצח" מזהה הראובני עם קיר סלע גדול הנטוי כלפי צפון, בנטייה קלה מזרחה נמצא במעלה הדרך לגבע בנימין (המזוהה עם הכפר ג'בע), במרחק חמש דקות הליכה מקובור בני אסראאיל. מקום זה מוצל במרבית שעות היממה, ולדעת הראובני, המקום היה מוכר וידוע להולכי דרכים כמקום מנוחה, והוא המכונה "צלצח", ולכן שמואל נותן אותו כסימן דרך לשאול. הראובני משער כי השם 'צלצח', שמשמעו 'צל' ו'צחיח', היינו מקום מוצל ויבש, ניתן למקום כדי להבדילו ממקומות מוצלים סמוכים בתוך קניון נחל פרת, שבו זורמים מים.
את "אפרת היא בית לחם" שבספר בראשית מזהה הרואבני עם יישוב הסמוך לבית לחם אחרת, הממקומת לטענתו בנחלת שבט בנימין, אותה הוא מזהה על פי האמור בספר נחמיה:
בְּנֵי גִבְעוֹן, תִּשְׁעִים וַחֲמִשָּׁה. אַנְשֵׁי בֵית-לֶחֶם וּנְטֹפָה, מֵאָה שְׁמֹנִים וּשְׁמֹנָה. אַנְשֵׁי עֲנָתוֹת, מֵאָה עֶשְׂרִים וּשְׁמֹנָה
הראובני מזהה את 'אפרת' עם "ח'רבת עין-פרה" ליד מעיין פרה בנחל פרת. עיון בספר יהושע מראה כי קיימת עיר בשם 'הפרה' בין ערי בנימין, (יהושע, י"ח, כ"ג) והראובני מזהה אותה עם 'אפרת' מתיאור מות רחל. לדעת הראובני, מאוחר יותר, בתקופת נחמיה, נקראה עיר זאת בשם 'בית לחם', ולכן במקרא נאמר 'אפרת היא בית לחם', היינו בתחילה נקראה 'אפרת', ולאחר מכן נקראה 'בית לחם'.
קול ברמה נשמע[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראיה נוספת לשיטה זו היא באזכור גלות בני ישראל בסוף תקופת בית ראשון. אחד הפסוקים הידועים המזכירים את רחל הוא:
כֹּה אָמַר ה', קוֹל בְּרָמָה נִשְׁמָע נְהִי בְּכִי תַמְרוּרִים--רָחֵל, מְבַכָּה עַל-בָּנֶיהָ; מֵאֲנָה לְהִנָּחֵם עַל-בָּנֶיהָ, כִּי אֵינֶנּוּ: כֹּה אָמַר ה', מִנְעִי קוֹלֵךְ מִבֶּכִי, וְעֵינַיִךְ, מִדִּמְעָה... וְשָׁבוּ בָנִים, לִגְבוּלָם:
נשאלת השאלה מה הקשר בין גולי בבל, שנסעו מירושלים צפונה (ומירמיהו, מ' אנו למדים שחנו בעיר רמה בבנימין) לבין רחל הקבורה מדרום לירושלים, לפי השיטה המקובלת. מתשובת המדרש ישנה ראיה לשיטה הצפונית:
"מה ראה אבינו יעקב לקבור את רחל בדרך אפרת. אלא צפה יעקב אבינו שהגלויות עתידות לעבור דרך שם, לפיכך קברה שם כדי שתהא מבקשת עליהם רחמים. הדא הוא דכתיב [=זהו שכתוב] קול ברמה נשמע..." (בראשית רבה פ"ב י"א)
כלומר, לפי המדרש רחל נקברה בסמוך בדרך העולה מירושלים צפונה, שבה הלכו הגולים מירושלים לעבר בבל. עם זאת, בגרסה המלאה של מדרש זה המופיעה במדרש פסיקתא רבתי, נאמר כי הגולים הלכו תחילה לקברי האבות בחברון, ולאחר מכן עברו על יד מצבת רחל. לפי מדרש זה את קבר רחל אין צורך לחפש מצפון לירושלים, אלא מצפון לחברון.
קבר הרוגי פילגש בגבעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
זיהוי נוסף המוצע על ידי דניאל משה לוי[5] הוא שהאתר משמש כמקום קברם של הרוגי מלחמת פילגש בגבעה, נימוקו העיקרי הוא כי משם האתר ניתן להבין שמדובר בקברם של אנשים מבני ישראל וכי גודלם של המבנים ניתן להסיק שמדובר בכמות רבה של אנשים, מלחמת פילגש בגבעה היא האירוע היחיד שבו נהרגו אנשים רבים באזור זה. בנוסף הוא מציע לזהות במקום את אבן האזל המופיעה בסיפור פרידתם של דוד ויהונתן[6] וכן את מיקומה ומקור שמה של העיר המקראית עזמות.[7]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נגה הראובני, מצבת קבורת רחל, מתוך הספר, "אור חדש על ספר ירמיהו", קרית ספר, ירושלים, תשט"ו, באתר דעת.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- היכן קבורה רחל אמנו ד"ר חגי בן-ארצי
- קבר בני ישראל, באתר משרד התיירות
- על זיהוי קבר רחל, באתר דעת
- נאוה גוטמן, עם קבורת רחל בגבול בנימין בצלצח', מגדים יד
מוטי ארליך, "שיעור מולדת" על מקום קבורת רחל, באתר iCast, 14 בפברואר 2014
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Etshalom, Yitzchak, Kever Rachel: The "Northern Theory", see part VII (pg. 6)
- ^ 1 2 Israel Finkelstein, Yitzhak Magen, ed. (1993). Archaeological Survey of the Hill Country of Benjamin. Jerusalem: IAA Publications. p. 63 – via Strickert.
- ^ Excavation Permits granted by the Staff Officer for Archaeology in the West Bank, 1968-2007
- ^ Bibliography list
- ^ דניאל משה לוי, למהותו של 'קבור בני ישראל', על אתר ט"ז, הוצאת מכללת הרצוג-תבונות
- ^ ספר שמואל א', פרק כ', פסוק י"ט
- ^ ספר נחמיה, פרק י"ב, פסוק כ"ט