טיוטה:פעולות ההצלה של ד"ר ישראל קסטנר בתקופת השואה

ד"ר ישראל רודולף קסטנר (1906-1957) היה חבר וסגן יושב הראש של "ועדת העזרה וההצלה" הציונית בבודפשט בזמן מלחמת העולם השנייה (הועדה פעלה בין השנים 1942-1945).

במהלך שנות הפעילות של הוועדה קסטנר וחברי הוועדה נקטו במספר דרכי פעולה על מנת להציל כמה שיותר יהודים מהשמדה:

1- הוועדה סייעה למחתרת הציונית בהונגריה להנפיק עשרות אלפי תעודות מזויפות עבור פליטים יהודים מפולין וסלובקיה שנמלטו להונגריה. בזכות תעודות אלו יכלו להישאר בהונגריה ולא להיות מגורשים חזרה לידי הגרמנים ובכך ניצלו חייהם. לחלק מהם אף סייעו לעבור את הגבול לרומניה ומשם המשיכו לארץ ישראל. אליפ רבים ניצלו בזכות פעולות אלו.

2- ב־1944 זמן קצר מאוד לפני כניסת הגרמנים להונגריה, הגיעה ידיעה על הכניסה הקרובה לידי חברי הוועדה. ממשרדו של קסטנר נשלחו מדריכי תנועות הנוער הציוניות (מצוידים בכסף ומסמכים מזויפים כדי לאפשר להם חופש תנועה) לקהילות היהודיות בכל רחבי הונגריה הגדולה כדי להזהיר אותם מפני הגירוש הצפוי על ידי הגרמנים. בכל המקרים נדחו הזהרותיהם בטענה שהם גורמים לתבהלה מיותרת. הם למעשה גורשו חזרה לבודפשט.

3- "רכבת קסטנר": קסטנר ניצל 600 רישיונות עליה (סרטיפיקטים) לא"י כדי לשכנע את אייכמן שמדובר ברישיונות למשפחות שלמות ולא לבודדים ובכך הגדיל את מספר הנוסעים ל 1684, גברים נשים וילדים. הרכבת הגיעה למחנה הריכוז ברגן בלזן ונוסעיה הועברו בהמשך לשייצריה בשני שלבים שהאחרון ביניהם היה בדצמבר 1944. הרכב רשימת הנוסעים: ד"ר אוטו קומוי, יושב ראש ועדת העזרה וההצלה, החליט לחלק מכסות של נוסעים לפי קטגוריות: אורתודוקסים, נאולוגים, ציונים, חלוצים וכו'. לכל קבוצה ניתנה האפשרות לקבוע את שמות הנוסעים מטעמם. בהמשך היו מי שכינו את הרכבת "רכבת המיוחסים" משום שעשירי הקהילה בבודפשט "קנו" את מקומם על הרכבת בכך ששילמו 1000 דולר לנוסע עבור כל הנוסעים האחרים כדרישת הגרמנים. קסטנר פגש את נוסעי הרכבת בכניסתם לשווייצריה ושב להונגריה כדי להמשיך בפעולות הצלה נוספות.

4-" צעדת המוות" : במחצית השנייה של 1944 הגרמנים ארגנו מצעד מוות מבודפשט לווינה. בצעדה היו כ־70,000 יהודים כשהאחראי העליון על השיירה היה גנרל האס-אס יוטנר. קסטנר הצליח לשכנע אותו לשחרר בדרך כ־5000 איש תמורת הבטחה להעיד לטובתו בתום המלחמה, היות שההכרה שגרמניה תפסיד במלחמה כבר חלחלה לתודעתם של הנאצים

5- "שיירת שטרסהוף": ראש עיריית וינה פנה אל קלטנברונר הנאצי, סגנו של הימלר ( ראש האס-אס והגסטפו) בבקשה שישלח לו 30,000 עובדים לצורך פנוי הריסות, חפירת ביצורים ועבודות בחקלאות וכן הלאה. מהעיר ההונגרית דברצן וסביבותיה הצליחו לאסוף כ־18,000 יהודים שנשלחו ב6 רכבות לתחנת רכבת שטרסהוף שליד וינה. קסטנר דאג לאייש את המשלוח בעיקר במשפחות מרובות ילדים בידיעה, שלו נשארו בדברצן היו נשלחים לאושוויץ ושם לא היו שורדים את יומם. כך קרה שרק כ־30 אחוז מהנשלחים היו כשירים לעבודה. בשלב מסוים אייכמן ניסה לסכל את משלוח הרכבות לשטרסהוף והסיט רכבת אחץ מתוך השש לכיוון אושוויץ. הדבר נודע לקסטנר והוא הזדעק והצליח לגרום להחזרה של הרכבת הנ"ל ליעדה המקורי.

6- עצירת המשלוחים לאושוויץ מגטו בודפשט כשעוד נותרו בגטו כ־120,000 יהודים: קסטנר וקולונל אס-אס קורט בכר (שנשלח על ידי הימלר בכדי ליצור קשר עם האמריקאים) ניהלו משא ומתן מתמשך עם נציג הג'וינט בשווייצריה, לכאורה על העברת כספים אמריקאים לגרמניה (במקום משאיות וחומרים שונים) בתמורה להצלת יהודים. בכר נהג לדווח להימלר על התקדמות השיחות והימלר מצידו שלח פקודה לעצור את המשלוחים מגטו בודפשט. בתום המלחמה נותרו כ־120,000 יהודים בבודפשט.

7- עצירת ההשמדה הסופית במחנות הריכוז: לקראת סוף המלחמה הוציא היטלר הוראה שלא להשאיר עדים חיים במחנות הריכוז. הקולונל קורט בכר הוציא מהימלר מינוי לקומיסר הראשי של כל מחנות הריכוז ברייך. באפריל 1945 החל בכר וקסטנר במסע בין מחנות הריכוז השונים בכדי לעצור את ההשמדה בתוקף סמכותו החדשה של קולונל בכר.

ב 11.4.1945 הם הגיעו למחנה ברגן בלזן שם נותרו עדיין כ 60,000 יהודים בחיים ובכר הצליח לשכנע את מפקד המחנה לעצור את ההשמדה.

ב 16.4.1945הגיע קסטנר בליווי קרומאי (עוזרו של אייכמן) והונשה (מאנשיו של אייכמן) למחנה הריכוז טרזיינשטאט שם עדיין נותרו כ־20,000 יהודים. הם הגיעו בסמכותו לש הקולונל בכר עם הוראה שלא לממש את הוראת ההשמדה הסופית. קרומאי אמר לקסטנר שזו הפעם הראשונה שבה הוא לא מקיים פקודה של אייכמן.

בזמן שקסטנר היה בטרזיינשטאט המשיך בכר למחנה מאוטהאוזן ומנע ברגע האחרון את חיסולם של 2000 עובדי כפייה יהודים שהיו במפעל התחמושת התת-קרקעי.

בהמשך נסעו קסטנר ובכר למחנות פלוסנבורג ונויינגמה שם ניצלו מספר אלפים.

בסך הכל ניתן להעריך שניצלו בדרכים השונות כ 200,000 יהודים.

ספרים ומאמרים ששימשו כמקורות לדף:

1- " האמת של קסטנר" דין וחשבון של ועדת העזרה וההלצה בבודפשט 1942-1945

2- דב דינור: "קסטנר" גילויים חדשים על האיש ופועלו בהוצאת גסטליט 1987

3-יוז'ף שילר: "מבצע ההצלה בשטרסהוף". הוצאת בית לוחמי הגטאות 1999

4- פטר ס. נאג'י: " מבצע קסטנר". הוצאת ירון גולן, תל אביב 1997.

5- יחיעם וויץ: " האיש שנרצח פעמיים" . הוצאת כתר 1995.

6- יהודה באואר: " יהודים למכירה?" הוצאת יד ושם 2001

7- שלמה אהרונסון: " ישראל קסטנר, oss ותאוריית ראש החץ בנירנברג" מתוך " משפט והיסטוריה" בעריכת דניאל גוטויין ומנחם מאוטנר, מרכז זלמן שז, ירושלים, תשנ"ט.

8-שלמה אהרונסון: "היטלר, בעלות הברית והיהודים" הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון בן-גוריון. 2008

9-יוסף שפר: " הנהגת המחתרת היהודית בהונגריה" יד ושם 1975

10- שושנה אישוני ברי: " פרשת קסטנר-לשאלת מתן העדויות לטובת פושעים נאצים (ניסיון להסבר אחר"

The Journal of Israely Histori 1997

11- אריה ברנע: " קסטנר : מציל או בוגד?" "כיוונים חדשים" עורך אלי איל. ינואר 2009

12- ברוך צחור: " לא הייתי גיבור" . קיבוץ דליה 1997

13-שלמה אהרונסון: " המלכודת הנאצית" אוניברסיטה משודרת 2011

14- יואל פלדמן:" עברנו גם את זה" בית לוחמי הגטאות 2007

15- "Anna Porter:"Kastner's Train" Douglass and Mcintyre 2007

16- Ladislaus Lob: "Dealing With Satan" Jonathan Cape 2008.

17- . Ann Pasternak Slater:" Kastner's Arc" In Arete' Tri-Quately. 2005