לדלג לתוכן

משתמש:McKaby/פוסלו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של McKaby.
דף זה אינו ערך אנציקלופדי
דף זה הוא טיוטה של McKaby.


https://www.gem.wiki/Category:Oil_%26_Gas_power_stations_in_Israel

מעבדה מוטסת (testbed aircraft) הוא מטוס, מסוק או כלי טייס אחר, המשמש לחקר טיסה או בחינת ציוד המוטס עליו. כלי טייס יכול להיות מתוכנן ומיוצר במיוחד למטרות האלה או דגם מייצור סדרתי שעבר שינויים הנדרשים.

שימוש בתעופה העולמית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימוש במעבדות מוטסות קפץ משמעותית אחרי מלחמת העולם השניה, כאשר גדלה משמעותית רמת המורכבות של כלי טייס. בתהליך פיתוח כלי טייס חדש, לעיתים, משתמשים בכמה מעבדות מוטסות. עלות מעבדה מוטסת אחת, בדרך כלל יותר גדולה מעלות דגם סדרתי. בדרך כלל, הפלטפורמה המשמשת למעבדה מוטסת היא מטוס תובלה גדול או מפציץ, כיוון שהוא מיועד לשאת כמות גדולה של מיכשור טלמטריה, מערכות מחשוב, צוות מהנדסי ניסויי טיסה, התקנות מיוחדות שונות. בנוסף, הפלטפורמה למעבדה מוטסת חייבת להיות אמינה בתפעול.

לעתים, מעבדה מוטסת נצבע בצביעה מיוחדת לצורך נראות טובה, וצילום במצלמות טלמטריה חיצוניות.

לדוגמה, בפיתוח מנועי מטוסים חדשים, אלה מותקנים על מטוס-מעבדה מוטסת, לפני סרטיפיקציה. להתאמה זו נדרש, בין היתר, כי חיווט וציוד מכשור חדש, מערכת דלק וצנרת וכן שינויים מבניים בכנף.

פראט אנד ויטני ,AlliedSignal, Honeywell Aerospace השתמשו במטוסי סילון של בואינג כמעבדות מוטסות.

מספר רב של מעבדות מוטסות נבנו מאז שנת 1941 בברית המועצות וברוסיה על ידי Gromov Flight Research Institute.

שימוש בתעופה הישראלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנ"ט[עריכת קוד מקור | עריכה]

F-35 אדיר של טייסת מנ"ט

12/11/20 אתמול (רביעי) בשעה 11:00 נחת בבסיס תל נוף מטוס 35-F "אדיר" חמקן שהמריא מבסיס נבטים, כשבתא הטייס שלו יושב לא אחר מסא"ל י', מפקד טייסת מנ"ט – מרכז ניסויי טיסה. לא סתם היה זה מפקד הטייסת שהטיס אותו, מדובר במטוס ייחודי מסוגו בעולם. כפי שחשפנו עוד ב-2018 מדובר במטוס שיאפשר לחיל האוויר להתקין במטוסי החמקן מערכות מתקדמות מתוצרת מקומית, שיהיו בשליטה בלעדית של ישראל.

מדובר במטוס "אדיר" (F-35I) המיועד לניסויי טיסה אשר יתרמו לעצמאותו של חיל האוויר בתהליכי התעצמות מערך הדור החמישי.

אחד מהדברים הייחודים בחיל-האוויר הוא השימוש וההתקנה של מערכות וחימוש ישראליים על כלי-הטיס השונים אותו הוא מפעיל. ברוב העסקאות שחיל-האוויר מבצע בשיתוף פעולה עם האמריקאים, ניתנת לחיל האפשרות להתקין מערכות ל"א (לוחמה אלקטרונית), תקשורת וחימוש שונה - כל זאת על מנת להתאים את הפלטפורמות לצרכיי החיל. ב"אדיר" המצב קצת יותר מורכב. "בפרויקט ה'אדיר' אין לחיל-האוויר גישה להכל, יש תחומים בהם אנו לא יכולים להתערב באופן ישיר", מתאר סא"ל י', מפקד טייסת מנ"ט. https://www.mako.co.il/pzm-magazine/Article-c549a6bda1bb571027.htm

https://www.iaf.org.il/9291-52545-he/IAF.aspx

התעשיה האווירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבדה מוטסת של התע"א, בואינג 720
מעבדה מוטסת של אלתא התע"א, בואינג 737-297
בואינג 737-4Q8 של אלתא התע"א בנתב"ג

4X-JYG Boeing 720-023B

בואינג שנבנתה משנת 1960 היא לשעבר N7527A (אמריקן איירליינס), G-BCBB (Invicta International Airlines), 6O-SAU ו-G-BCBB (Somali Airlines ו-Temp Air), C9-ARG (DETA Linhas Aereas Mozambique), G-BCBB ( Cyprus Airways), 4R-ACS (Air Ceylon), G-BCBB (Monarch Airlines ו-Cyprus Airways), לפני שהפכה ל-4X-BMB עם Maof Airlines בשנת 1981. בשנת 1985 הפך למטוס מודיעין אלקטרוני במסגרת חיל האוויר הישראלי. שבע או שבע, עם האף המוזר הזה, שירת טייסת 120.

בואינג 720-023 N7527A בילתה 14 שנים מחייו בפעילות עבור אמריקן, שבהן חצתה את צפון אמריקה פעמים רבות. ב-1980 חיי השירות שלה עם TWA הסתיימו והיא נמכרה לאינוויקטה בבריטניה בשם G-BCBB. במהלך שנות ה-70 היא החליפה ידיים מספר רב של פעמים ובואינג הקצרה הזו הייתה בבעלות החברות הבאות; - Somali Airlines, Tempair, DETA Linhas Aereas Mozambique, Cyprus airways, Air Ceylon ו-Monarch Airlines.

ב-1981 היא יצאה לישראל וחברת התעופה השכר מעוף איירליינס הפכה לבעלים החדשים. לאחר שנים של עבודה במעוף היא נמכרה לתעשייה האווירית כ-4X-JYG(010) ושימשה כמצע מבחן לפרויקט קרב לביא. משנת 2008 היא חונה באזור נידח זה של מוזיאון חצרים.

This 707 was modified to be used as a Radar testbed for IAI's Lavi fighter


ערכת המבחן הראשונה של התעשייה האווירית אלתא הייתה 737-200A, 4X-AOT, שרכשו ב-1979. המטוס צויד במכ"ם רב-מודים EL/M-2022 של אלתא, המשולב במלואו עם צריח תת-מטוס AMOSP FLIR ו-EO. קו הראייה של המצלמה יכול להיות מוצג על תצוגת המכ"ם, או יכול להיות רמז על מטרה על ידי המכ"ם. על פי בקשת הלקוח, ניתן לשלב גם מד טווח לייזר או מציין. המטוס מצויד גם בחבילת קומינט מקיפה, עם אנטנות V/UHF מעל גוף המטוס ומתחת לכל קצה כנף, ועם חוות אנטנות P-Band מתחת לגוף המטוס המרכזי. מערכת הקומינט על סיפון המטוס דומה לזו המותקנת בפלטפורמות בואינג 707 אלינט המבצעיות של צבא ההגנה לישראל, אך בעלת טווח תדרים מורחב והיא אוטומטית יותר, מה שהופך אותה לידידותית יותר למפעיל ומאפשרת ניתוח טוב יותר של אותות שיירטו ומשופרת. מעקב. אותה מערכת קומינט מותקנת על מל"ט, שטס בכמה משימות הדגמה מוצלחות בשנה שעברה. המטוס אינו מצויד במערכת Phalcon AEW של אלטה, אך ניתן להרכיב אותו בקונסולת מפעיל ייצוגית כדי להדגים את הפונקציונליות של Phalcon.

למטוס הייתה גם אנטנת סאטקום בולטת מעל גוף המטוס הקדמי, המאפשרת העברת תמונות ונתונים חזרה לבסיס או למפקד כוח. ברוך רשף, סגן מנהל חטיבת השיווק והמכירות של אלתא, אומר כי משטח המבחן 737 שימש להדגמה ופיתוח מערכות במשך יותר מ-20 שנה. יכולת הסיור הימי של המטוס הוכחה במהלך לכידתו בינואר אשתקד של קארין A, ספינת משא שלכאורה נשאה נשק לרשות הפלסטינית. מערכות המעקב ארוכות הטווח של המטוס, כולל מכ"ם וצריח חיישן AMOSP, שימשו לזיהוי הספינה בטווח ארוך ולאחר מכן למעקב אחריה. המטוס שימש גם במשימות SAR (חיפוש והצלה) בעולם האמיתי. ב-2012 החליפו את ה-737-200 ב-737-400 4X-AOO.

במאי 2021 4X-AOO הגיעה לחדשות על ידי הפעלת שלוש טיסות בנות מספר שעות ב-24 ו-25 במאי 2021 מעל סינגפור במה שהיה באופן רשמי "הדגמת מוצר מסחרי" מבסיס האוויר Paya Lebar עבור חברת הטכנולוגיה הביטחונית ST Engineering. חדשות מקוונות במלזיה אאוטלט MalaysiaNow דיווח על הטיסות, ותיאר אותן כמהלך ש"יכול לעורר מתח בין עיר המדינה למדינות מוסלמיות שכנות על רקע חידושים של רגשות אנטי-ישראליים ברחבי העולם". לסינגפור הייתה היסטוריה ארוכה של שיתוף פעולה דו-צדדי עם ישראל, שנמתחת לאחור. לצורך של הרפובליקה להקים כוח הגנה לאחר הפרידה ממלזיה ב-1965.

ב-13.9.95 רכשה חברת “אלתא מערכות” של התעשיה האוירית מטוס מדגם בואינג 737-297 (גרסה של בואינג 737-200), בן כ-16 שנה (שנת ייצור 1979). בארץ המטוס קיבל את אות הקריאה 4X-AOT. המטוס עבר התקנות הנדרשות ושימש במשך שנים רבות כמטוס ניסוי והדגמה למערכות האלקטרוניות והאויוניות שונות שפותחו באלתא. יצא משימוש בשנת 2012.

באפריל 2012 נרכש על ידי אלתא מערכות מטוס מדגם בואינג 737-4Q8 (גרסה של בואינג 737-400), בן כ-21 שנה (שנת ייצור 1991). בארץ המטוס קיבל את אות הקריאה 4X-AOO. המטוס עבר התקנות הנדרשות ומשמש עד היום (2024) כמטוס ניסוי והדגמה.


https://www.planespotters.net/airframe/boeing-737-200-4x-aot-iai-elta-electronics/3w8q80?refresh=1

https://www.airfleets.net/ficheapp/plane-b737-21740.htm

https://www.airplane-pictures.net/registration.php?p=4X-AOT

https://www.flickr.com/photos/pslg05896/37160398491/in/photostream/

https://www.jetphotos.com/registration/4X-AOT

http://www.pictaero.com/en/pictures/picture,83669

https://www.tapuz.co.il/threads/737-200-%D7%A9%D7%9C-elta-4x-aot.14010665/

https://www.iskyteam.com/boeing-737-297-4x-aot.html

http://www.b737.org.uk/elta-testbed.htm

http://www.merchav-aviri.org/t62/tiki-index.php?page=Boeing+737-4Q8+-+4X-AOO

https://en.wikipedia.org/wiki/Testbed_aircraft

Летающая лаборатория (ЛЛ)

https://www.oldjets.net/hatzerim-afm-israel---part-02.html

https://www.flickr.com/photos/joseluiscel/6030361222

https://www.airliners.net/photo/Israel-Air-Force/Boeing-720-023B/1643416

https://www.airhistory.net/photo/433364/010/4X-JYG

https://sky-high.co.il/2021/03/27/בואינג-720-4x-bmb/

סדרות היסטוריות טובות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Медичи (телесериал)

3 עונות - 2019

  • Борджиа (телесериал)

3 עונות - 2013

  • Пустая корона

2 חלקים - 2012

  • Белая королева (телесериал)

2013

  • Белая принцесса (телесериал)

2017

ספרים היסטורים טובים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Маковое море Амитав Гош
  • Горбун лорда Кромвеля Кристофер Джон Сэнсом

צביעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תודה רבה על המחמאה לגבי הצבעים של הקטרים - למרות שהיו נסיונות בתקופות שונות ברכבת ישראל להבדיל בין ´קטרי משא´ ל-´קטרי נוסעים´ גם מבחינה חיצונית ע"י צביעה, באופן היסטורי בד"כ אין יותר מדי משמעות לצבעים השונים מעבר לגחמות של הנהלת הרכבת ולפעמים גם לנושאי בטיחות ויעילות (חזיתות בהירות כדי שניתן יהיה לראות רכבות מתקרבות, צבעים כהים בתקופות משבר כלכלי כדי לחסוך בהוצאות נקיון, קרונות בצבעים בהירים כדי להקל על החום וכיו"ב). דווקא צבעים זה אחד מהנושאים העיקריים שמעניינים אותי ואני חוקר את הנושא הזה כבר כ-10 שנים. תאמינו לי שזה לא נושא פשוט, אבל אני מקווה יום אחד לפרסם קצת נתונים בנושא. שימו לב שקטרים וקרונות עשויים לשנות את צבעיהם פעמים רבות במהלך השירות - לדוגמה, קטר 126 כבר נמצא בצביעה החמישית שלו,וחלק מהקרונות הישנים כבר כבר נמצאים בשישית. הצביעה של כחול-תכלת-לבן-אדום הופיעה בארץ לראשונה על הקרונועים בשנת 1992 ועל קטרים וקרונות נוסעים כשלוש שנים אחרי זה. היא כנראה תוצאה של שילוב בין הצעות של החברה בייצרה את הקרונועים לרעיונות מקוריים של רכבת ישראל. צביעות קודמות הגיעו מחברות עיצוב, מעיצוב מקורי של הרכבת ואפילו מחו"ל (כמו הצביעה הראשונה של קטרים הדיזל באפור-אדום שהועתקה מארה"ב, האדום של הקומותיים שמבוסס על צבעי הרכבת הגרמנית הנוכחיים). לגבי סידורי הגלגלים - זו אכן סוגיה חשובה, אולם עד כה לא הספקנו לטפל בה לעומק. בקצרה מאוד, לפי השיטה הגרמנית, שהיא הבסיס לשיטות הנפוצות באירופה, כל אות מייצגת מספר צירים ממונעים סמוכים (A=1, B=2 וכן הלאה) בתוך מסגרת מבנית אחת (הקטר כולו, חוגון שלו, יחידת משנה), ומספר מייצג צירים לא ממונעים (לא קיים בקטרי דיזל בארץ, אבל היה בקטרי הקיטור). במידה והקטר מצויד במנוע נפרד לכל ציר, מתווספת האות האנגלית o קטנה לאות המתאימה. הגרש אחרי מספר או אות מסמל שזו יחידה נפרדת בתוך הקטר, ולא חלק משלדת הקטר.

עיצוב וצביעת רכבות בארץ הצורה העתידנית לדבריך של ´הפרצופים´ של קרונות הקומותיים מבוססת על העיצוב התקני של רכבות נוסעים ברכבת הממשלתית בגרמניה (DB) כיום, כלומר יש עוד מספר רב של סוגי רכבות (בעיקר קרונועים) בעלי ´פרצוף´ דומה, ובגרמניה קרונות הקומותיים שמסופקים כיום הם בעלי ´פרצוף´ זהה, אם כי מרבית הקרונות המוקדמים מדגם זה סופקו לרכבת הגרמנית עם ה-´פרצוף´ התקני הקודם של הרכבת הגרמנית, שהוא קצת פחות עתידני, וניתן לראות אותו במרבית הדגמים שיוצרו לרכבות אלו בקני המידה 1:87 למעט אלו מתוצרת חברת Piko שהינם עם ה-´פרצוף´ שקיים אצלנו. כממובן שגופיהם של קרונות הניהוג הדו-קומתיים של ה-DB שונים מאוד משלנו מפני שאין להם גנרטורים וגם מפני שהדלתות שלהם ממוקמות בקומה התחתונה ולא במפלס הביניים. הצביעה של קרונות הקומותיים מבוססת אף היא על הצביעה הנוכחית בגרמניה, אם כי רוחב ומיקום הרצועה הלבנה (באופן רשמי - אפור בהיר) במרכז הגוף שונה למדי. במקור הצביעה היתה אמורה להיות מבוססת על מה שמקובל בארץ (כחול-תכלת-לבן-אדום) מאז אמצע שנות ה-90 (הצביעה הופיעה לראשונה על קרונועי ה-IC3 שהגיעו ב-1992, אבל רק אח"כ נצבעו בה קרונות נוסעים). בעיתונים אפילו הופיעה גרפיקה של הקרונות האלו בצביעה זו. בסופו של דבר הוחלט לבחור באדום הגרמני מסיבות שאיני יודע מהן (הגימיק? קמצנות? מחסור בכחול ובלבן במפעל בגרליץ?). נכון להיום כל הקרונועים החדשים שיכנסו לשירות ברכבת ישראל השנה יהיו צבועים בצביעה המוכרת מאז 1992. כרגע אין הזמנה של קרונות נוסעים נוספים, אז איני יודע מה יהיה איתם. לגבי צביעת רכבות בארץ - אני לא אכנס יותר מדי לפרטים כעת, אבל חברות רכבת נוגות לשנות מדי פעם את הצביעה בה נעשה שימוש, בין אם מטעמי עדכניות (היום הצביעה שלך שנות ה-70 תראה מאוד לא מושכת ועדכנית), מטעמי חסכון (בשנות ה-60 וה-70 בחרו חברות רכבות שונות בארה"ב לוותר על הצביעות הססגוניות של אחרי מלחה"ע ה-2 ולעבור לשחור פשוט כדי לחסוך בעלויות צביעה ונקיון) מטעמי פרקטיות (כל קרונות המשא בארץ היום צבועים בחום אדמה - ככה לא רואים עליהם יותר מדי את הלכלוך) או בגלל טעם אישי (אומרים שהצביעה המגעילה של קרונות הנוסעים של רכבת ישראל באמצע שנות ה-80 - חום וקרם - היתה תוצאה של טעמו של המנכ"ל דאז). הרבה פעמים, בעת יצירת צביעה חדשה, מוחלט על שימוש בצבעים כדי להבדיל בין סוגים שונים של רכבות - קטרי משא ונוסעים, רכבות פרבריות ובין-עירוניות, מחלקה ראשונה ושניה וכיו"ב. כמובן שכשמתחלף מנכ"ל, תמיד יש סיכוי שהוא ינסה להראות שהוא עושה משהו ע"י החלפת הצביעה, והצביעה של אמצע שנות ה-90 הוכנסה לשימוש כללי בכדי לסמן לציבור את המהפך הכללי שהרכבת עברה באותה תקופה (כולל הלוגו חדש). מכיוון שבצי גדול של רכבות, לא תמיד מספיקים לצבוע את כל הציוד לפני שנכנסת צביעה מחליפה חדשה. כך, לדוגמה, קטר 126 לא נצבע מעולם בצביעת שנות ה-70 ו-´דילג´ לצהוב-כחול-אדום עם הפסים השחורים של שנות ה-80. וזה לא עניין רק של רכבות - ראו נא את הבלאגאן בצבעי האוטובוסים של ´אגד´ (לא הספיקו להשלים את המהפך מאדום-קרם לסגול-קרם, כבר קפצו לירוק, ועדיין יש הרבה אדומים), אצל ´דן´ בכלל יש בלאגאן מוחלט החל משנות ה-90 ואפילו ´נתיב אקספרס´ הצעירה יכולה להתגאות בלפחות שלוש צביעות עיקריות והרבה וריאציות קטנות. ראו את ההודעה של יהוושע בהמשך ואת התיקונים שלי אליה לפרטים נוספים בנושא זה.

עד אמצע שנות השבעים , ובמשך שנים רבות , קרונות רכבות הנוסעים היו צבועים בצבע אחיד - כחול כהה . הקטרים נצבעו בצבעי אפור אדום , כשמלפנים כמה פסים אדומים , ולאורך הקטר שני פסים אדומים . קטרי העיתוק נצבעו בדומה לקטרים הרגילים , אלא שמלפנים הם היו צבועים בצבעי שחור צהוב . צביעה זו לא השתנתה במשך שנים רבות . בערך בשנת ´72 החלו לצבוע את קטרי הדיזל הרגילים בצבעי אדום , כחול וצהוב כשהגג הוא אדום , באמצע פס צהוב וכול השאר כחול . בשנים ´ 74 - ´ 75 , החלו לצבוע את קרונות הנוסעים בתכלת כחול , כשהחלק העליון של הקרונות הוא תכלת , והתחתון כחול . לאחר אסון " הבונים " , נצבעו הקרונות בצבעי חום צהוב , כדי שיבלטו יותר לנהגי הכביש . צבע זה החזיק מעמד שנים ספורות בלבד , ואח"כ חזרה הרכבת לצבעי התכלת כחול . מושבי הנוסעים בקרונות הרגילים הישנים יותר היו ירוקים , ובקרונות החדשים יותר - כחולים . מנשאי המזוודות מעל המושבים היו עשויים מתכת בקרונות החדשים יותר , ורשת פשוטה בישנים יותר . במערכי הקרונועים משנות החמישים היו כול המושבים ירוקים , מצופים מסגרת עץ , החלונות היו מאסיביים וממוסגרים במסגרת מתכת מוזהבת . הם היו מפוארים יותר מן הקרונות הרגילים . בקרונות הקצה היו מושבים נוחים יותר , דמויי כורסאות , בצבע כחול .

צבעי רכבות בארץ - תיקונים לא רציתי להכנס לזה ככה, ב´חפלפ´, אבל אתם מכריחים אותי, ולכן להלן תיקונים לדברי יהוושע: הצביעה הראשונה של קטרי הדיזל וקרונות הנוסעים של רכבת ישראל (הקרונות שנשארו בתקופת המנדט) היתה אפור בהיר-אדום, עם קווי הפרדה שחורים בקטרים. צביעת הקטרים הזו היתה מועתקת כמעט בדיוק מזו שעיצבה חברת GM-EMD(יצרנית הקטרים שלנו) קצת לפני כן לחברת CB&Q האמריקאית. הצביעה הכחולה הופיעה, לפחות בהתחלה, רק על הקרונות החדשים שנקנו בשנות ה-50 ואילך (לקרונועים היו גם פסים צהובים בצד). הפרטים לגבי שנות ה-70 נכונים, חוץ מהעובדה שבקטרים שיועדו לרכבות משא (מהדגמים G16 ו-G26) הוחלף הכחול בירוק וכן בכך שהצביעה של קטרי העיתוק הקטנים לא הוחלפה. לקרונות הנוסעים היה גג בצבע אדום-ורוד. האסון הבונים אכן השפיע משמעותית על הצביעה, אבל לא של הקרונות אלא של הקטרים דווקא (אחרי הכל, הם אלו שנמצאים בראש הרכבת). הקרונות נצבעו דווקא בחום וקרם (אכן, איום ונורא) בעוד על הקטרים הופיעה הצביעה המאוד ייחודית של גג אדום (דומה לשנות ה-70), גוף צהוב עם אזורים כחולים כהים ומספר (4-3) פסים שחורים רחבים באלכסון, הכל עם פסים שחורים-לבנים מפרידים (תוספת אלגנטית שגם היתה בשנות ה-70). לאחר הוספת המזגנים נצבעו מחדש קרונות הנוסעים בהרבה גוונים של כחול ותכלת, ואילו צביעת הקטרים נשארה דומה, עם שינויים קטנים ספציפיים בצורת האזורים הכחולים. דווקא נשקלה אפשרות לצבוע את הקטרים כמו את הקרונות, ואפילו הוכנו שרטוטים, אבל לשמחתי ויתרו על זה. ב-1992 הופיעו קרונועי ה-IC3 עם הצביעה הנוכחית הנהדרת (שעוצבה במשותף ע"י החברה המייצרת ואנשי רכבת ישראל), והחל מ-1994 נצבעו גם קרונות הנוסעים בצביעה דומה, בעוד הקטרים קיבלו באותה תקופה צביעה מעניינת ומיוחדת לא פחות, עם צבעים דומים. הקטרים הספרדיים באו עם מגוון צביעות חדשות, שוב עם הבדלה בין משא (מבוסס על הצביעה של שנות ה-70), נוסעים (מבוסס על צביעת שנות ה-90) ועיתוק (סגנון חדש ונחמד בפני עצמו). הקומותיים כבר הגיעו בצבעי הרכבת הגרמנית (בערך) ועל כך ראו הודעה קודמת שלי בסדרה זו. לגבי המושבים - זה כבר סיםור גדול ושלם בפני עצמו, וגם עליו יש לי כמה נתונים, אבל זה באמת להזדמנות אחרת...

חפש לי בבקשה תמונה של רכבת נוסעים בשנות ה - 70 , העומדת בתחנת הרצליה של אז . אגב , על פי מה תוכננו מבני התחנות של כפר ויתקין , בית יהושע , שפיים והרצליה , שהם מבנים זהים לגמרי זה לזה? באיזו שנה נבנתה תחנת " דור " ( טנטורה ) ? תחנת הרצליה הייתה מאויישת בעובד רכבת עד תחילת שנות ה - 70 , ואח"כ במשך שנים הייתה בלתי מאויישת . לעומתה , תחנות בית יהושע וכפר ויתקין היו תמיד מאויישות , אע"פ שגם בהן עצרו אז רק המאספות . למה?

תשובה ליהוושע לצערי, אין לי בבית כל-כך הרבה תמונות מלפני שנות ה-90. עקרונית, יכול להיות שלארכיון הרכבת או למישהו מחובבי הרכבת הותיקים יש תמונה משנות ה-70 באיזור הרצליה, אולם בארכיון הרכבת אוסף התמונות עדיין לא מסודר ולגבי החובבים - אשתדל לזכור לשאול כל-אחד שאני מדבר איתו. מבני התחנות העיקריות שלאורך קו החוף ה-´חדש´ (שנבנה בתחילת שנות ה-50) אכן מבוססים על אותו עיצוב (גם נתניה, לפני ששפצו שם). אני מניח שהעיקרון שהנחה בעיצוב הזה היה ´חסכון, חסכון וגם פחות כסף´, או לפחות כך זה נראה. לא נתקלתי עוד במסמכים רשמיים בנושא, אבל אם אתקל אודיע על כך. הרכבת מחזיקה כמובן בשרטוטים של כל מבנה ושטח שברשותה במאגר ממוחשב של מחלקת ההנדסה, ולכן אם מישהו רוצה שרטוט כזה הוא מוזמן לפנות לדובר הרכבת. אם מדובר בשרטוט ישן, שכבר לא ברשות ההנדסה, הוא מוזמן לנסות לפנות למוזיאון הרכבת, שמחזיק בארכיון מאות רבות של שרטוטים כאלו, אבל ספק אם יתייחסו אליו יותר מדי שם. בטנטורה היה כבר בתקופת המנדט מתקן כלשהו של הרכבת. מעבר לזה אני כרגע לא יודע הרבה, אבל שוב, אפ אתקל במשהו אודיע. כנ"ל לגבי איוש התחנות.