החוק אינו מזכיר במפורש סמל דתי מסוים שהצגתו בבתי הספר תיאסר, אך חקיקתו באה בעקבות משבר מתמשך, שפרץ בשנת 1989, כאשר נערות מוסלמיות התעקשו על לבישת כיסוי הראש המסורתי, צעיף בשם חימאר, בבתי הספר שבהם הן למדו בצרפת, כחלק מן החיג'אב, קוד הלבוש הצנוע המחייב את המוסלמי המאמין.
"משבר הרעלה" כפי שנודע ברבים מעמת ערכים מתנגשים בסיסיים בתרבות הצרפתית. רפובליקניזם מול דמוקרטיה, הלאומיות הצרפתית מול חופש הביטוי, הפרדת הדת מהמדינה, מול חופש הדת, הזהות הלאומית הגאלית המטופחת בצרפת לכדי ערך יסוד, אל מול זכותו של מיעוט אתני לשמור על זהותו הלאומית והדתית. ערכים שהגיעו לביטויים הקיצוני בצרפת, אך במידה זו או אחרת יישומם מהווה קושי ברבות מן הדמוקרטיות הליברליות.
כאשר מדובר בגירושים של בני זוג, המדינה מותירה לעצמה מידה רבה של שליטה בחיי הפרט, בכל הקשור לגירושים ולקביעת המשמורת לילדים. דבר זה נובע מההנחה שגם אם חל שינוי במבנה התא המשפחתי, קיים הכרח לדאוג שהמשפחה תמשיך למלא את הפונקציות החשובות עבור חבריה. המדינה ושלוחותיה, בתי המשפט הם שקובעים בנוגע לחלוקת הרכוש המשותף בין בני הזוג. בכל הנוגע למשמורת על הילדים והיבטים נוספים של הורות לאחר גירושין או פרידה, נקבעים הדברים על ידי בתי המשפט לאחר תסקיר והמלצה של עובדים סוציאליים בעלי הכשרה מיוחדת (המכונים "פקידי סעד לסדרי דין") בלשכות הרווחה המקומיות.
.jpg)
.jpg)
