פורטל:פסיכולוגיה
|
|
|
|
|
|
|
|
פסיכולוגיה היא תחום במדעי החברה העוסק בחקר הנפש, התפיסה וההתנהגות, ומטרתו לחקור את התנהגות האדם (ובעלי החיים). הפסיכולוגיה מבקשת לטעון שהתנהגות איננה מתרחשת באופן מקרי, אלא מתוך מערכת של חוקים. הבנת חוקים אלו, מאפשרת לנו לגזור גם ניבוי מסוים לגבי העתיד. כל תחום בפסיכולוגיה עוסק בהיבטים אחרים של ההתנהגות, ומנסה להבין אותה מתוך מיקוד אחר. מקור השם ביוונית (Ψυχολογία): "פסיכה" (ψυχή) – נפש, ו"לוגוס" (λογία) – מדע.
|
| ( לערך המלא • לקטגוריה • ערכי ליבה • ציטוטים נוספים ) |
מומלצי ויקיפדיה: אוטיזם • בטיפול • האם גוגל עושה אותנו טיפשים? • הפרעת קשב במבוגרים • הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות • התפתחות ציורי ילדים • חשיפה עצמית בטיפול • טיפול באמנות • לקות למידה • פסיכופתיה • המלאכים הטובים של טבענו
מומלצי הפורטל: אהבה • אוטיזם • בדידות • דחק • דיכאון • היפנוזה • התמכרות לאינטרנט • זיכרון • חמש התכונות הגדולות • הפרעת חרדה • הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות • יצירתיות • מדעי המוח • מוליך עצבי • ניסוי הקונפורמיות של אש • סכיזופרניה • פוביה ספציפית • פלצבו • פסיכואנליזה • פסיכולוגיה אבולוציונית • קבלת החלטות • רווחה נפשית • שינה • שחיקה (פסיכולוגיה) • תאוריית הצרכים
 |
הפרעה דו-קוטבית, הידועה גם בשמה הקודם מאניה דֶפרסיה, היא הפרעה נפשית שהחולה בה סובל מתנודות קיצוניות ומחזוריות במצבי הרוח, ללא תלות הכרחית בנסיבות הסביבתיות. זו הפרעה אפקטיבית, כלומר קשורה למצב רוח. בזמן ההתקף נע מצב הרוח של החולה בין מאניה - מצב רוח מרומם באופן קיצוני - לבין דפרסיה, כלומר דיכאון. ההפרעה מאופיינת בתנודה בין שני הקטבים באופן התקפי ומחזורי. בין התקף להתקף יכולות לחלוף שנים של מצב רוח מאוזן. ספר האבחנות הפסיכיאטרי DSM IV שינה את הגדרת ההפרעה ממחלת נפש - מאניה-דפרסיה, להפרעת מצב רוח - הפרעה דו-קוטבית.
תפוצת ההפרעה מוערכת בכאחוז אחד בקרב האוכלוסייה בארצות המערב. היא תוארה בתרבויות שונות במהלך ההיסטוריה. אנשי שם רבים – מוזיקאים, סופרים ומנהיגים - סבלו מהפרעה דו-קוטבית, ורבים מהם ומרופאיהם הוטרדו מהאפשרות כי טיפול תרופתי הכובש את מצב הרוח עלול להפחית את יכולת היצירה שלהם. מכל מקום, קיימות עדויות רבות לכך שאנשים עם הפרעה זו הם יצירתיים יותר דווקא כאשר הם מטופלים ביעילות. רק השלבים המוקדמים של המאניה תורמים ליצירתיות. המאניה במלוא עוזה משבשת את היצירתיות ואת מהלך החיים כולו.
|
אישיות נבחרת
הארי הארלו (31 באוקטובר 1905 - 6 בדצמבר 1981) הוא פסיכולוג אמריקאי, נשיא האגודה האמריקנית לפסיכולוגיה (1958), שנודע בסדרת מחקרים שערך על קופי רזוס תוך שימוש ב"אם מלאכותית", מחקרים שהמחישו את חשיבותם של רוך ואהבה אימהית, והיוו ציון דרך בתחום הפסיכולוגיה ההתפתחותית. הארלו ערך את מרבית ניסוייו באוניברסיטת ויסקונסין–מדיסון, שם הקים את מעבדת הפרימטים הראשונה שלו, בשנות ה-30. במחקרו המפורסם ביותר, שנודע כ"אם המגבת ואם התיל", השתמש הארלו בקופי רזוס בני יומם, ו"יצר" עבורם אם חלופית - בובת קוף עשויה מחוט תיל, בשתי גרסאות: האחת החזיקה בקבוק חלב, והשנייה הייתה עטופה מגבת נעימה. נמצא שההתקשרות לאם המגבת הייתה הרבה יותר חזקה. גם כשחיו הקופים במחיצת שתי האמהות יחד, כשהוצג לפניהם גירוי מפחיד הם חיבקו את אם המגבת. ממצאים אלה הצביעו על כך שהחום שמעניקה האם לתינוקה, או התמיכה הרגשית ואהבת האם, כפי שהארלו כינה זאת, חשובים לא פחות מהתמיכה הפיזית, כגון הזנה. עם זאת, מחקריו של הארלו עוררו ביקורת חריפה, ונטען שכללו ניסויים אכזריים ומיותרים, שיצרו הפרעות קשות אצל הקופים בינקותם ובבגרותם. מדענים מסוימים סבורים כי אחת הסיבות להתעוררות התנועה לזכויות החיות בשנות ה-70, הייתה ניסוייו של הארלו. |
אלברט פיש היה סאדו-מאזוכסיט, פדופיל, רוצח סדרתי וקניבל. הוא רצח לפחות 15 ילדים, והטריד מינית ועינה ילדים רבים נוספים. פיש, נדד ברחבי ארצות הברית, ומצא קורבנות כמעט בכל מדינה בה. רוב קורבנותיו היו ממשפחות עניות, שחורות, שלא עניינו במיוחד את המשטרה, בשל הגזענות השכיחה בתחילת המאה ה-20. בסופו של דבר נתפס פיש, משום שלאחר שהרציחות וההתעללות הפכו להרגל ששעמם אותו, הוא פיזר רמזים על אודות זהותו, בשביל ליהנות מריגוש המרדף המשטרתי, והוצאתו להורג. הוצאתו להורג בכיסא חשמלי הייתה מסובכת מבחינה טכנית, משום שפיש המזוכיסט גרם לעצמו לנכות, שלא אפשרה לו לשבת. כפי שהובהר בצילום רנטגן, פיש החדיר מסמרים לשרירי עכוזו.
|
| אחד מהכרטיסים של מבחן רורשאך, שנועד לאבחון מבנה האישיות. המבחן נקרא על שמו של הפסיכיאטר השווייצרי הרמן רורשאך, שפיתח אותו בשנת 1921, והיה הראשון שהשתמש בכתמי דיו במבחנים. |
למידע - לחצו על הלשונית המתאימה
עריכה
פסיכולוגיה הומניסטית היא אסכולה פסיכולוגית, אשר התפתחה כתגובה לביהביוריזם מצד אחד, ולפסיכואנליזה, מצד שני. האסכולה עוסקת במימד האנושי של הפסיכולוגיה וההקשר שלו להתפתחות התאוריה הפסיכולוגית.
ניתן לסכם את עקרונותיה בחמשת יסודות הפסיכולוגיה ההומניסטית, כפי שפורסמו על ידי ג'יימס בוגנטל בשנות ה-60:
- לא ניתן לצמצם אנשים ל"מרכיבים".
- יש ייחוד לאנשים מעצם טבעם.
- התודעה האנושית כוללת את תודעת העצמי בהקשר החברתי (של אנשים אחרים).
- לאנשים יש בחירות ואחריות.
- האדם פועל באופן מודע ומחפש משמעות, ערכים ויצירתיות.
מייסדיה שמים את הדגש על כוחות חיוביים המניעים את בני האדם. קארל רוג'רס סבר כי המניע העיקרי הוא השאיפה להגיע למימוש עצמי. ויקטור פראנקל האמין כי המניע העיקרי הוא השאיפה למשמעות, ואריך פרום סבר כי השאיפה לאהבה והתמזגות בינאישית, כי הכוח המניע החזק ביותר באדם.
תאורטיקנים בולטים בתחום: קארל רוג'רס, אברהם מאסלו, ויקטור פראנקל, אריך פרום ופריץ ולורה פרלס.
עריכה
הביהביוריזם, או הגישה ההתנהגותית היא תאוריית למידה הקוראת להתמקדות בחקר ההתנהגות הגלויה של האורגניזם, ובדרכים לעצב אותה. מקור השם "ביהביוריזם" הוא מהמילה behavior שפירושה התנהגות.
התאורטיקנים הראשונים שהעלו רעיונות ביהביוריסטים וביססו את התחום היו איוואן פבלוב, פרדריק סקינר וג'ון ווטסון, החל מתחילת המאה ה-20. חוקרי הגישה הביהביוריסטית עסקו בחקר התנהגות בעלי חיים, וטענו כי ניתן להקיש מהתנהגותם להתנהגות בני אדם. הם התעלמו מכל למידה שאינה מתבטאת במעשים, כגון מושגי המודע והתת-מודע, שלטענתם אינם מוגדרים, אמפיריים או ברי-שימוש. הם שאפו לבסס את הפסיכולוגיה כמדע שניתן לבדיקה במחקרי מעבדה מבוקרים.
באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. השיטה תרמה ליצירת מושגים ושיטות יישומיות כגון התניה קלאסית ואופרנטית, חיזוק ועונש, עיצוב התנהגות וטיפול התנהגותי וקוגניטיבי.
תאורטיקנים בולטים בתחום: ג'ון ווטסון, איוואן פבלוב, פרדריק סקינר, אדוארד תורנדייק, אלברט בנדורה, אדוארד טולמן.
עריכה
גשטלט (בגרמנית: צורה, תבנית, דפוס) היא אסכולה פסיכולוגית, אשר צמחה בגרמניה בעיקר כתגובת נגד לגישת הסטרוקטורליזם של וויליאם וונדט ומבטאת את האנטיתזה שלה, בתפיסתה כי העיקרון התפעולי של המוח והתודעה הינו הוליסטי, מקבילי ואנלוגי ובעל מגמה לארגון עצמי.
אבי גישת הגשטלט, הוא מקס ורטהיימר, שהגדיר כתוצאה מ"ניסויי האורות", את תופעת פי (Phi Phenomenon), שהיוותה את בסיסה של התאוריה. את התאוריה פיתחו שניים מתלמידיו של ורטהיימר, קורט קופקה וולפגנג קולר, שפיתחו את הגישה שיש להבין התנהגות על ידי המכלול ולא על ידי מרכיביה הבודדים, וקורט לוין שלקח אלמנטים של הגשטלט אל ההפסיכולוגיה החברתית.
ניתן להבין את תאוריית הגשטלט באמצעות משפט מפתח אחד, "השלם גדול מסכום חלקיו". כוונת משפט זה היא שישנה באדם תבנית תודעתית ראשונית המפרשת את הגירויים החושיים, ואף רואה או משליכה את חוקיה על הקלט החושי, ופירוק תבנית זו לחלקיה, ובחינת הגירויים באופן מבודד ואטומיסטי כפי שעשו הסטרוקטורלים, אינו מסייע להבנת התבנית והמכלול. טענתם של אנשי הגשטלט הייתה, כי אין טעם בפירוק התהליכים המנטליים למרכיביהם, כיוון שהתהליך המנטלי הוא 'יותר' מצירוף פשטני של מרכיביו. החוויה בעצם תלויה בהכתבה של תודעת האדם לתנאי הסביבה, ואינה תוצר פשוט של צירופם יחד אפילו לא ב"סינתזה היצירתית" של וונדט, או ב"כימיה המנטלית" של ג'ון סטיוארט מיל.
תאורטיקנים בולטים בתחום: מקס ורטהיימר, קורט קופקה, ולפגנג קולר וקורט לוין.
עריכה
הזרם "סטרוקטורליזם" מתייחס בעיקר לעבודתו של ויליאם וונדט ותלמידו אדוארד טיצ'נר, שחקרו את התודעה על ידי עידוד אנשים לאינטרוספקציה (התבוננות עצמית) ותיעוד דיווחיהם של אנשים אלה.
מטרת האסכולה - אנליזה של מבנים נפשיים ובידודם למרכיבים בסיסיים. כיצד נותנת התודעה משמעות לגירויים השונים שהחושים מעבירים למוח. לאתר ולזהות מבנים מנטליים, כלומר מבנים של "חוויה מודעת". לדוגמה: בעוד הפיזיולוג ינסה להבין איך האוזן קולטת קול שמע, הפסיכולוג מתמקד בעיקר בחוויה האנדיבידואלית. כדי לעמוד על מהות החוויה חיפשו הסטרוקטורליסטים את היחידות הקטנות המרכיבות אותה, בעוד שוונדט זיהה שתי קטגוריות של חויות מנטליות: תחושות, ורגשות, טיצ'נר זיהה הוסיף קטגוריה נוספת של דימויים. איתור מרכיבים אילו נעשה באמצעות האינטרוספקציה, שכן החוויה נתפסת באופן הטוב ביותר בידי האדם שחווה אותה.
תאורטיקנים בולטים בתחום: ויליאם וונדט, אדוארד טיצ'נר, סטנלי הול, אוסוואלד קולפה ולייטנר וויטמר.
עריכה
פונקציונליזם היא אסכולה המתייחסת אל הנפש וההתנהגות במונחים של הסתגלות פעילה של האדם אל סביבתו.
הגישה נוצרה על ידי ויליאם ג'יימס ותאורטיקנים אמריקאים נוספים, בסוף המאה ה-19, כתגובת-נגד לגישה הסטרוקטורליסטית של אדוארד טיצ'נר ואחרים, שעסקו בחקר מבנים נפשיים ומרכיביהם באמצעות מחקרי מעבדה. לעומתם, הפונקציונליסטים הושפעו מתורת האבולוציה של דרווין, וטענו כי האדם מתפקד בעולם באופן שנועד לאפשר הסתגלות אופטימלית לסביבתו, ולפיכך אין זה מתאים לדון בנפש כמבנה הניתן לפירוק למרכיבים. הם טענו כי הנפש וההכרה התפתחו במטרה להנחות את כלל התנהגות האדם והסתגלותו לסביבה. לפיכך גם אין צורך בניסויים פסיכולוגיים מדעיים במטרה לבנות תאוריות על נפש האדם, ולמעשה לא ניתן לבדוק את הסתגלות האדם לסביבתו במנותק מהסביבה, במסגרת מעבדה, אלא רק בסביבתו הטבעית.
תאורטיקנים בולטים בתחום: ג'ון דיואי, ג'ורג' הרברט מיד, ג'יימס אנג'ל, ג'יימס קאטל, אדוארד לי תורנדייק.
עריכה
פנומנולוגיה היא גישה תאורטית המדגישה את חשיבות החוויות האישיות של האדם. על פי הגישה, הגורם המשמעותי בהבנת התנהגות האדם הוא הפרשנות האישית והסובייקטיבית שלפיה הוא עצמו תופס את העולם.
בהשפעת הגישה הפנומנולוגית בפילוסופיה, ואבי הגישה אדמונד הוסרל שהעלה את רעיונותיו כבר בראשית המאה ה-20, התפתחה בשנות ה-60 הגישה הפנומנולוגית גם בתחום הפסיכולוגיה. על פי הגישה, כל אדם הוא ישות ייחודית, ולפיכך לא ניתן להכניס את ההתנהגות שלו למסגרת תאורטית ולקבוע הסברים כלליים להתנהגות של אנשים; במקום למצוא הסבר להתנהגויות, יש להתמקד בניסיון להבין את האדם ואת האופן הייחודי לו בו הוא תופס את התנסויותיו וחוויותיו בעולם.
בתחום המחקר המדעי בפסיכולוגיה, מהווה הפנומנולוגיה אחת הגישות למחקר איכותני. על פי הגישה, יש להתמקד במהות של תופעה פסיכולוגית מסוימת כמושא המחקר, ולחקור אותו כפי שהוא נתפס על ידי כל אדם, בתודעה הספציפית שלו, ולא לעסוק בשאלה האם התופעה קיימת באופן כללי.
רעיונות הגישה השפיעו על זרמים מרכזיים בתחום הפסיכולוגיה, בהם אקזיסטנציאליזם ופסיכולוגיה הומניסטית.
עריכה
פסיכואנליזה היא אסכולה תאורטית וטיפולית חשובה בפסיכולוגיה, אשר נוסדה בתחילת המאה העשרים על ידי זיגמונד פרויד. תחום העניין של הפסיכואנליזה הוא "תורת האישיות", כלומר - מבנה האישיות הכולל של האדם וההתפתחות התקינה והפתולוגית של מבנה זה. הגישה הציעה כיוונים חדשניים מבחינת המטרות, תחומי העניין ושיטות המחקר בפסיכולוגיה, בתקופה שבה התאוריה של הבנת הנפש עדיין הייתה בחיתוליה. מטרת אנשי האסכולה הייתה לאפשר, באמצעות הבנה זו, טיפול פסיכולוגי מעמיק בקשיים רגשיים של האדם ובמצוקות אנושיות קיומיות. זאת מעבר לטיפול בהפרעות בתפקודו ובהתנהגותו. השיטה הטיפולית מתבססת על תצפית קלינית, תוך כדי טיפול, ולא רק על ניסוי מעבדתי.
בסיס הפסיכואנליזה הוא במודל הנפש הפרוידיאני, שביסס מושגים שמלווים עד היום את התחום, כגון רמות מודעות, מבני האישיות (איד, אגו וסופר-אגו), דחף, מנגנוני הגנה, שלבי התפתחות (המודל הפסיכוסקסואלי) ועוד. הפסיכואנליזה המשיכה להתפתח על ידי תלמידיו הרבים של פרויד, שחלקם נשארו נאמנים לתורתו והמשיכו לפתחה בדרכו (כגון אנה פרויד, מלאני קליין, ודונלד ויניקוט) ואחרים (דוגמת קרל יונג, אלפרד אדלר, ויקטור פראנקל ואריך פרום) פיתחו אותה לכיוונים שלא היו מקובלים על פרויד ועל הזרם המרכזי בפסיכואנליזה.
זרמים מרכזיים של הפסיכואנליזה: מודל הנפש הפרוידיאני • פסיכולוגיית האגו • יחסי אובייקט • פסיכולוגיית העצמי • הגישה ההתייחסותית • אינטרסובייקטיביות • פסיכואנליזה בינאישית • פסיכולוגיה אנליטית • פסיכולוגיה לאקאניאנית
עריכה
פסיכולוגיה אינדיבידואלית היא אסכולה פסיכולוגית המתייחסת לאינדיבידואל בצורה הוליסטית (אחדותית), ללא חלוקתו לרכיבים שונים של האישיות, כפי שנעשה באסכולות אחרות.
האסכולה נוסדה על ידי אלפרד אדלר, שהיה מתלמידי זיגמונד פרויד, אך לא הסכים עם חלק מהתאוריה הפסיכואנליטית של מורו, והחליט לעזוב את גישתו ב-1913. לפי אדלר, האדם נולד עם תחושת נחיתות ותלות בהוריו, ובמשך כל חייו הוא נאבק להשיג עליונות, עצמאות, חופש והגשמה עצמית. לדעת אדלר, התמקדות בנחיתות האוניברסלית במקום האישית היא אידיאלית, והתמודדות עימה עשויה לתרום לחברה. האופן שבו אדם מתמודד עם נחיתויותיו נקרא "סגנון חיים", והאופן שבו האדם מתנהג בחברה, ה"עניין החברתי" שלו, יכול להעיד האם הוא פועל בכוונה לרמוס את הזולת או לשתף עמו פעולה.
האסכולה השפיעה על גישת הפסיכולוגיה ההומניסטית של אברהם מאסלו, שתי האסכולות טוענות כי האדם עצמו הוא זה שיכול להגדיר בצורה המיטבית את צרכיו, רצונותיו ושאיפותיו ולכן הטיפול צריך להתחיל ממנו.
תאורטיקנים בולטים: רודולוף דריקורס, הנרי שטיין.
פסיכוביולוגיה • קוגניטיבית • התפתחותית • חברתית • אישיותית • השוואתית • פסיכופתולוגיה • פסיכופיזיקה • פסיכולוגיה חיובית • פסיכובלשנות • פסיכודינמיקה • פסיכולוגיה אבולוציונית • נוירופסיכולוגיה • פסיכולוגיה יהודית • פסיכולוגיה תרבותית • פסיכולוגיה בין תרבותית • פסיכומטריקה • ראו גם: פסיכיאטריה
קלינית • חינוכית • ארגונית/תעסוקתית • שיקומית • רפואית • משפטית • צבאית • פוליטית • ספורט • טיפול משפחתי • טיפול קבוצתי • טיפול בהבעה ויצירה
 |
פסיכוביולוגיה הוא ענף בפסיכולוגיה המתמקד בחקר התהליכים הביולוגיים העשויים להסביר את ההתנהגות, בעיקר התהליכים המתרחשים במוח ובמערכת העצבים.
חוקרי פסיכוביולוגיה עוסקים לעיתים קרובות בתהליכים נפשיים והתנהגותיים המשותפים לבעלי חיים ולאדם, ובודקים אותם בין השאר באמצעות ניסויים בבעלי חיים. במהלך השנים התפתחו שיטות מחקר שאפשרו לפסיכוביולוגים לעסוק גם במחקר בבני אדם, ולפיכך רבים מהם עוסקים גם בנושאי מחקר קוגניטיביים ורגשיים שונים.
תחומי דעת שנחשבים קרובים לפסיכוביולוגיה, הם למשל פסיכולוגיה השוואתית, פסיכולוגיה אבולוציונית, ביולוגיה אבולוציונית ונוירופסיכולוגיה.
תחומי מחקר בולטים: חישה • תפיסה • הנעה • למידה • זיכרון • שינה • רגש • שפה • חשיבה • קבלת החלטות • מודעות
חוקרים בולטים: ויליאם ג'יימס • ניקולאס טינברגן • קונראד לורנץ • קרל פון פריש • דייוויד הובל • טורסטן ויזל • רוג'ר וולקוט ספרי • ג'ורג' ואלד • לינדה באק
 בית החולים הפסיכיאטרי "סנט אליזבט" בוושינגטון הבירה, שהיה אחד מבתי החולים בהם נערך הניסוי |
הניסוי של רוזנהאן הוא מחקר שבחן את תקפות האבחון הפסיכיאטרי. המחקר נערך על ידי דייוויד רוזנהאן ב-1972 בארצות הברית ופורסם במגזין Science תחת הכותרת: "On being sane in insane places". המחקר כלל שני ניסויים: בראשון הגיעו מתנדבים בריאים לחדרי המיון של בתי חולים פסיכיאטריים שונים עם תלונה אחידה על הזיות אודיטוריות. כל המתנדבים התקבלו לאשפוז ובילו בבתי החולים 19 יום בממוצע. אף מתנדב לא זוהה כמתחזה. בחלקו השני של המחקר, דיווח רוזנהאן לבתי חולים פסיכיאטריים כי החדיר אליהם חולים מתחזים, וביקש מבתי החולים לזהותם. צוותי בתי החולים זיהו מספר רב של חולים כמתחזים, כאשר בפועל לא היה באותם בתי חולים אף לא חולה מתחזה אחד.
רוזנהאן טען במאמרו כי "ברור שלא ניתן להבחין בין השפויים והבלתי שפויים בבתי חולים פסיכיאטריים" והצביע על הסכנות הגלומות בתיוג ודה-פרסונליזציה המתרחשות לטענתו במוסדות פסיכיאטריים. המחקר הכה גלים בעולם הפסיכיאטרי ומעבר לו, עודד את התנועה האנטי פסיכיאטרית מחד וספג ביקורת רבה מאנשי מקצוע מאידך. הביקורת העיקרית התמקדה בכך שהאיבחון הפסיכיאטרי התבסס במידה רבה על דיווחי החולה עצמו אודות התסמינים מהם הוא סובל, וזיוף של דיווחים אלו אינו מעיד על בעיה באבחון הפסיכיאטרי יותר מזיוף של כל תסמין רפואי אחר.
| הגדרות | ספרי לימוד ומדריכים | תמונות ומדיה | ציטוטים | ||||
 |
 |
 |
 |
||||
| בוויקימילון | בוויקיספר | בוויקישיתוף | בוויקיציטוט |
ברשת
- הסתדרות הפסיכולוגים
- אתר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל - האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה - אתר האיגוד, כולל מאמרים ועדכון על כנסים מקצועיים
- קטגוריית הפסיכולוגיה בספרייה הווירטואלית של מט"ח
- מאגר מאמרים ידועים בפסיכולוגיה (באנגלית)
בדפוס
- כתבי עת בעברית: "שיחות"; "פסיכו-אקטואליה"; "פסיכו: מגזין לפסיכולוגיה פופולרית"; "מארג: כתב עת ישראלי לפסיכואנליזה"; "נפש: רבעון לפסיכולוגיה, לטיפול, לטיפוח רגשי ולחינוך יצירתי"
- "מבוא לפסיכולוגיה", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, שני כרכים
- "פסיכופתולוגיה והחיים המודרניים", הוצאת האוניברסיטה הפתוחה, שלושה כרכים
- אליצור, טיאנו, מוניץ ונוימן, "פרקים נבחרים בפסיכיאטריה", הוצאת פפירוס
- אפטר, הטב, ויצמן וטיאנו, "פסיכיאטריה של הילד והמתבגר", הוצאת דיונון
- יוסי הטב (עורך), "פסיכואנליזה: הלכה ומעשה", הוצאת דיונון
- סדרת ספרי פסיכולוגיה מפורסמים "תולעת ספרים" (כולל ספרים מאת קליין, ביון, קוהוט ועוד)
- סדרת ספרי פסיכולוגיה מפורסמים "פסיכואנליזה" בהוצאת "עם עובד" (כולל ספרים מאת פרויד, ויניקוט, קוהוט, רולניק ועוד)
- חלק מסדרת ספרי "ליבידו" בהוצאת "רסלינג" (כולל ספרים מאת פרויד, לאקאן, נוימן, ג'יימס, ועוד)
- כל כתבי פרויד
רוצה לעזור?
הנה כמה משימות בהן ניתן לתרום:
- לכתוב או לתרגם ערכים מבוקשים בתחום הפסיכולוגיה. ברשימה זו ניתן גם להוסיף ערכים שלדעתך חסרים.
- כאן אפשר למצוא ערימה של קצרמרים בתחום הפסיכולוגיה שרק מחכים שירחיבו אותם.
- כאן אפשר למצוא ערכים שאי אפשר שיישארו במצבם הנוכחי וצריך לעבור עליהם ולתקן אותם בהקדם.
- מצאו ערכים לשיפור בנושא פסיכולוגיה:
לשכתוב • לעריכה • להשלמה • קצרמרים • חדשים • דורשי מקור • לפישוט •
בלי תמונה (יש לגלול את המסך כלפי מטה)